הערך שבדרך

הערך שבדרך

הערך שבדרך

מאת 
חג החנוכה בפתח , החג האהוב עליי. חג של משפחה, של אור, של טיפות גשם שדופקות על החלון ומכניסות אותנו פנימה. וזה עוד לפני שאמרנו מילה על הסופגניות והשפינג'.
כן, ללא ספק, זה חג בעל ערך (גם קלורי).
שיתפתי את אחת מחברותיי שאני ממש מחכה לחג הזה. אמרתי שאני אוהבת לצפות איך החנוכייה אט אט הופכת למלאה ולהפתעתי היא סיפרה בגאווה שהחנוכייה אצלה מלאה כבר מהיום הראשון!
מה? נזעקתי... מה זאת אומרת? המחשבה הראשונה שלי הייתה שהיא מאלה השייכים לבית שמאי (או בית הלל, אף פעם לא זכרתי מי זה מי..) שמדליקים את המנורה המלאה ובכל יום מורידים נר אחד.
אבל היא המשיכה להפתיע,
לא, היא אמרה, אצלנו כל הנרות בחנוכייה דולקים כל הימים. למה צריך לחכות? החיים קצרים!
עשיתי חישוב מהיר בראש שיש כאן המון נרות שצריך לקנות, אבל היי, הבשורה היא שניתן להשיג כבר מהיום הראשון, ובקלות רבה יחסית את מה שאנחנו כל כך מחכים לו כל החג!
האם יש משהו בדבריה? הרגשתי שאולי גיליתי אור חדש.
הלכתי לביתי והרהרתי בדבר.
בלי להיכנס לשאלה ההלכתית של: האם מותר בכלל לנהוג כך, הפכתי אותו במחשבתי כמו לביבה חמה ולא מתוקה כלל.
מה הערך של ההמתנה? של התהליך? של המשמעות של "להיות בדרך" עבורי?
והתחלתי לחשוב,
מה אם לא הייתי בהריון במשך תשעה חודשים? וביום אחד היו אומרים, הנה, הנה, הראש מבצבץ, התינוק יוצא .... ואחרי רגע מניחים אותו על ידיי.
נזכרתי בזרעי העדשים שהבן שלי, יניב ואני שמנו בתוך צמר הגפן . איך בכל יום ניגשנו ובדקנו. צילמנו, התרגשנו ותעדנו.כמה נהנינו מההמתנה. מהציפייה.
גם בעלי שיחיה רואה את הדברים עין בעין איתי, כך למשל יש לנו הסכם שלא להפתיע אחד את השני בטיול לחו"ל, נגיד בעוד כמה ימים... כי מה פתאום שניקח אחד מהשני את הציפייה לטיול?
הרי אם הטיול הוא שבוע באחד מהאתרים האטרקטיביים, וההזמנה היא חודש מראש, הרי שיש לנו חודש ושבוע ליהנות מהרעיון שיש טיול!!
באותה נשימה אמרתי לו שזה ממש בסדר להפתיע אותי חודש מראש.
אז אחרי ברור מעמיק, וסובי סוב, גיליתי שאני אוהבת את הדרך. רואה בזה ערך.
אצלי בבית, נדליק חנוכייה, בכל יום יהיה בה נר נוסף, ולא רק בגלל שכך אמר הלל (או שמאי? נו). בכל יום נחכה לנר הבא. וכשהחנוכייה תהיה מלאה, כאילו זה סוף הדרך, נחזיר אותה חזרה למגירה ונצפה לחג החנוכה הבא.
שוב, נהיה בדרך!

תגובות