פרשת השבוע - מסעי
פרשת מסעי מונה את 42 המקומות בהם חנו בני ישראל במשך 40 שנות נדודיהם במדבר. מסלול המסעות נקבע על ידי ענן הכבוד האלוקי שליווה אותם: כאשר הענן היה עולה, בני ישראל נדדו, וכאשר הענן נח, הם חנו. בני ישראל אף פעם לא ידעו כמה זמן תימשך כל אחת מהחניות שלהם; בחלק מהמקומות הם שהו מספר שנים, ובאחרים זמן מועט של 12 שעות בלבד. ה' לא הנפיק לוח זמני נסיעה.
התלמוד שואב ממסעות אלה הלכות רבות הקשורות לשמירת השבת. אחת מההלכות האלה היא איסור 'מלאכת סותר' (ההיפך מבונה) – פירוק מבנה על מנת להקימו מחדש במקום אחר. הדבר נובע מזה שבני ישראל פרקו ובנו את המחנה שלהם בכל פעם שבה נסעו.
אבל, שואלים המפרשים, מדוע ההלכה היהודית מתייחסת רק לבנייה מחודשת באותו מקום? במהלך מסעות עם ישראל, הפירוק נעשה על מנת לבנות מחדש במקום החנייה הבא – במקום אחר!
כדי להבין את התשובה, בואו נדמיין לעצמנו תינוק הנוסע ברכבת, חבוק בידי אימו. מנקודת מבטו של התינוק, הוא לא זז לשום מקום. הוא נמצא תמיד בדיוק במקום שבו הוא אמור להיות, בזרועותיה של אימו.
כך גם עם ישראל במדבר. כל נסיעה וחנייה הייתה על פי תכנית האלוקים, העם, מבחינתו, נמצא תמיד בדיוק במקום שבו היה אמור להימצא. אולי התרחשו אי אילו שינויים גיאוגרפיים, אבל בסופו של דבר, מיקומו של עם ישראל נותר זהה.
הלקח שאנו לומדים לימינו? כל תחנות החיים שלנו זמניות. הכיוון שלנו משתנה כל הזמן, מוביל אותנו למחוזות חדשים ובלתי מוכרים. לפעמים, היינו רוצים אולי לחזור לאזור המוכר והנוח שבו חיינו קודם. אבל מצד האמת, המקום שאליו מכוון אותנו ה'... הוא המקום המושלם בשבילנו.
פורסם ב: 26/7/2008
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות