פרשת פנחס
פָּרָשַׁת פִּינְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר . לפי החלוקה לפרקים , הפרשה מתחילה ב פרק כ"ה , פסוק י' ומסתיימת ב פרק ל' , פסוק א' . פינחס , אשר על שמו נקראת הפרשה כולה, הוא נכדו של אהרון הכהן ובקנאת ה' הרג בסוף ה פרשה הקודמת שני חוטאים, ביניהם זמרי בן סלוא , וכך עצר את המגפה שפשתה בעם ישראל. בשל פעולתו, מקבל פינחס בפרשה זו ברכה ייחודית מאת ה', וממונה ל' כהונת עולם'. לאחר בלימת המגפה, עם ישראל נמנה למשפחותיו במפקד לקראת הכניסה ל ארץ ישראל . בנות צלופחד פונות בבקשה לקבל את נחלת אביהן בארץ ישראל ונענות בחיוב. משה מצווה למנות יורש שינהיג את עם ישראל בכניסתו לארץ, והוא מציג את יהושע בן נון כיורשו בפני העם. בסוף הפרשה מפורטים דיני קורבן התמיד , קרבן ראשי חודשים והמועדים השונים (חג הפסח, חג הביכורים-שבועות, יום תרועה-ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות, שמיני עצרת). פרשה זו היא השנייה באורכה מבין פרשות השבוע – יש בה 168 (קס"ח) פסוקים. הפרשה נקראת
