אלוקים מתכנן בשבילנו

מה שלא נעשה, ומה שלא נתכנן בחיים שלנו, בסופו של דבר, יש מישהו למעלה שמוביל אותנו, לחיים שתוכננו לנו מראש......
ביום הזכרון, ראיתי תוכנית על חמש נשים, שאיבדו את יקיריהם במסעדת מצה....
ליבי, נחמץ לראות איך כל אחת מתמודדת בדרכה שלה....
בגלל האובדן הנורא הזה, חמש הנשים נפגשו, ולא בגלל שהן רוצות בכך, אלא נאלצות להתמודד עם הכאב היום יומי, הן נפגשות כדי לספר על הכאב הכללי והאישי....
אני מתארת לעצמי, שכל משפחה ומשפחה, תכננה עבור עצמה, את העתיד, עבורה ,עבור בעלה, וגם עבור ילדיה, בית-ספר, צבא, לימודים, קריירה, כמו כל אמא ואבא טוב, שרוצים עתיד טוב לילדיהם, אבל אף אחד מאיתנו, לא חושב מה שמחכה לו, מאחורי הפינה, של החיים......
בבת אחת, בגלל מקרה או אירוע טרגי, החיים נקטעים, וכל התוכניות מתמוגגות כהרף עין, לא מכינים אותנו כאנשים, להתמודד עם אובדן, וקל וחומר , עם אובדן של משפחה שלמה, כמו שקרה לחלק מהקבוצה של הנשים.....
כנראה, שאסור לנו לתכנן, אלא לחיות את הרגע, ותמיד לחשוב, שכל מה שאנו משיגים בחיים, זה רק זמני.
כמו האמרה "כל העולם כולו גשר צר מאוד" יש להזהר לא להתנשא ולא לחשוב שאני אדם יותר טוב, כי אני משכיל יותר ואני עשיר יותר, כי בסך הכל כל בני אדם שווים , והם בסופו של דבר הולכים לאותו מקום..... למרות שיש אנשים שעדיין מדחיקים את החשיבה הזאת.
אחת הנשים מהקבוצה, שאיבדה את כל המשפחה, אמרה לעצמה "כשיש ילדים, אנו בונים את חיינו, סביב מחזוריות מסוימת.....אבל עכשיו אין לי מחזוריות בחיי, אני רק קיימת"...
אבל, אני אומרת לה, שכן, יש מחזוריות, למרות שהיא חיה לבד, לא יעזור האבל הרב שלנו, האובדן הרב שלנו, הכאב הרב שלנו, השמש כל בוקר זורחת, והלילה יורד, והירח מאיר בשמים...
אלוקים, רוצה לתת לנו מסר, למרות הכל, מחזוריות הטבע והחיים, קיימת, ולא תיעלם, כך גם אנחנו, חלק מהמחזוריות הזו, חייבים לקום ולהמשיך ולהתקיים, כי אין לנו ברירה......
לכן, אלוקים מתכנן בשבילנו, מיום שנולדנו ועד שנלך לעולמנו, ולא משנה מה היו התוכניות שלנו , ומה יהיה בעתיד......