מסע בזמן
29/12/2008 13:39:00
אתמול נסעתי
עם החברה שלי
לפנימיה
הראשונה שבה למדתי, כשעליתי לארץ..
לא להאמין,
שכבר עברו 40 שנה מאז..
המסע הזה,
שהכריח אותי לחזור לשם..
בגלל, הפרויקט
שאני צריכה לעשות לסיום הקורס של הצילום..
עוד שבועיים ,
אנחנו מסיימים, וצריך להגיש עבודת גמר..
לא רציתי
להגיע בעצם לשם, ואף פעם לא חשבתי על כך..
כי הזכרונות
מאוד לא טובים..
מילדה פראית,
ששיחקה רק עם בנים,,
אחותי היתה
כבר פה, עם בעלה..
בגלל שהיתה
דתייה,
היא החליטה
לשים אותנו בפנימיה דתית.
ודבר ראשון,
חשבה, על פנימיה בכפר חב"ד
מקום נידח,,
(בעצם עד היום)
יצאתי לחיפוש
בעצם של עצמי..
יכולתי לקחת
תמונות מהאינטרנט ולהלביש אותם על הפרויקט..
אבל, החלטתי
שאני הולכת למקומות האותנטיים, ולצלם..
כך, אני אסע
במסע הזמן,, ואעשה את כל הדרך
מעליה לארץ,
עם אחותי
במבצע "
עלית הנוער"
בארץ החליטו,
שצריך דם צעיר, והחליטו להעלות מכל הארצות
נערים ונערות,
כדי לאכלס עוד את המדינה..
בשבילי זו
היתה טראומה גדולה,
להיפרד
מההורים, וללכת לארץ זרה..
בלי שפה, בלי
אף אחד שיגונן עליי..
רק אני
ואחותי,, שגם היא לא ידעה מה להחליט בשבילי או בשבילה..
דרך אגב, עד
היום, היא לא סולחת להורים שלי,
על כך, ששלחו
אותה לארץ..
אני, לעומת
זאת, הבנתי אותם..
היינו, בארץ
עוינת, וההורים שלי החליטו, שבארץ הכי טוב לנו..
אבל, החוקים
הנוקשים של הפנימיה..
השאירו
בי,צלקת עמוקה..
כל היום, רק
לשמוע אסור.. אסור.. אסור...
לא יכולתי
לסבול את המילה הזו..
בסופו של דבר,
אחותי עזבה ראשונה את הפנימיה
ועברה לפנימיה
של בנים ובנות...
היא לא חשבה
לרגע, שהיא צריכה לצרף אותי.
השאירה אותי
שם לאנחות,, ואני זוכרת שכל הזמן רק בכיתי..
למי אכפת
שבכיתי, היו עוד אלפי ילדים כמוני..
ובמשך הזמן,,
גם אני, אחר כך, הלכתי לפנימיה אחרת...מעורבת...
הנה תמונה, של
אחותי ואני,, שנתיים לפני שעלינו לארץ..
אני מימין..
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות