פרויקט סיום - על הילדות -



18/01/2009 17:03:00
פרויקט סיום - על הילדות - חלק א'
טוב, אחרי שהתפללתי שיהיה כבר רגוע

מקווה שהפעם, נחיה בשקט,,

אם כי לא נשלה את עצמנו, לא להרבה זמן

כמו שהצד השני מבטיח..

אחרי, שנחזור לשגרה, מדומה כלשהי..

אני מתחילה לספר על הפרויקט שלי, שהגשתי לסוף קורס צילום

קודם, מראים את התמונות על המקרן, ואף אחד לא מעיר שום דבר

פעם שניה,, כל אחד מביע את דעתו, מה כל תמונהאומרת..

בפעם השלישית, המגיש את הפרויקט מסביר..

אחרי אין ספור ניחושים.. מצד התלמידים

המורה ביקש ממני לספר על התמונות..

מאוד התרגשתי, הלב שלי התחיל לדפוק חזק

כמעט התעלפתי..

לא מהתרגשות,, שאני צריכה להציג את הפרויקט

אלא, מהחוויה, שהיתה לי כשהגעתי ארצה..

הייתי בת 12 ואחותי בת 13

הורי החליטו לשלוח אותנו במבצע של "עלית הנוער"

בעצם, כשאני חושבת על כך היום..

זה היה לטובתנו..

כי כל הזמן , בארץ מולדתי,,

הציקו לי, בגלל היותי יהודיה

לא היה שבוע, שגנבו לי את התיק

או משכו לי בשערות

או קראו לי שמות גנאי..

להורים שלי נמאס, כל הזמן לקנות לי תיק חדש עם כל הציוד הנדרש

לא היינו במצב טוב, מבחינה כלכלית

ולכן, הוחלט שאנחנו עולים לארץ..

כי שם, יהיה יותר טוב..

בלילה, העלו אותנו, למשאית עד גבול צרפת..

ההורים לא דיברו על כך שהם שולחים את הילדים לארץ

למרות שהיה קשה..

כי, היה מאוד מסוכן, שידעו, שיש עליה.. לארץ..

הכל בחשאי,, ובהחבא..

זה היה חודש דצמבר, קר ורטוב..

עלינו למשאית , ונסענו עד הגבול,,

בגבול, אני זוכרת היו התלחשויות,, כנראה כדי לקבל אישור

ומאז, אני לא זוכרת איך הגעתי לשדה תעופה..

כנראה נרדמתי, או הייתי בטראומת פרידה...



זאת אני, בצד שמאל, ואחותי בצד ימין..

החלטתי שאני מציגה את הסיפור, דרך המצלמה..

מכיוון, שאני לומדת צילום..

הרקע, הוא של חלון, ברקע משתקף הגשם,,

הגשם, הקור, והדמעות, מסמלים את הנסיעה לארץ..

המשאית,, לא אותה משאית, משהו דומה....שבה נסענו עד גבול צרפת...בלילה..




19/01/2009 12:25:00
הילדות - חלק ב'
אחרי, שהגענו לשדה תעופה, היינו צריכים לחכות הרבה זמן, באולם

כי, המטוס התעכב , מעבר לזמן שהיה צריך..

זוכרת שכל הזמן הסתובבתי,, כמו סהרורית,,

ולא מאמינה, שאני עכשיו, אחראית, רק על עצמי,,

ואף, אחד לא יכול לפתור לי את הבעיות שלי,,

רק אני , ועצמי.. למרות שאחותי היתה איתי, שבמשך הזמן, הבנתי שגם עליה לא אוכל לסמוך..

היינו צריכים לחכות לטיסה , מצרפת לישראל,, ושם לקחת אותנו, לפנימיה כלשהי...

שבחרה הסוכנות בשבילנו,,

אבל, זה לא הפנימיה שחלמנו עליה,,

הסיפור היה אחרת...לגמרי..






20/01/2009 15:26:00
הילדות - חלק ג'
טוב, הגענו לארץ, אחרי נחיתה בבוקר

הלכתי לצלם בבן גוריון, שדה תעופה הישן

לא נתנו לי לצלם בהתחלה,

לולא בעלי,, שעובד בתעשיה האוירית

לא הייתי מביאה את התמונות האלה,

אלא, אולי לוקחת מגוגל.. ואת זה אני לא אוהבת לעשות

בשביל מה, אני לומדת לצלם ???


הגענו לבן גוריון,, בשעות בוקר,,

הסוכנות לקחה אותנו, לאיזה קיבוץ בארץ

לא זוכרת איפוא זה היה, אני בקושי זוכרת איך הגעתי בכלל

הקיבוץ היה חילוני לגמרי

אני זוכרת שבשבתות, הקיבוצניקים היו ממלמלים איזה ברכה

וממשיכים לאכול,

לעומתי, שגדלתי בבית מסורתי

ששבת, זה היה לשבת עם כל המשפחה.

אחותי,  שעלתה לארץ לפנינו , עם בעלה

היא לא טסה, אלא, נסעה באוניה

היתה דתיה מאוד,,

היא באה לבקר אותנו בקיבוץ

וראתה איך הכל מתנהל לפי נוהלי הקיבוץ

הזדעזעה,, ,והחליטה שאנחנו הולכות לבית ספר דתי..

כמובן, שהיא לא שאלה לדעתינו

אנחנו, גדלנו בבית מסורתי, אבל, פתוח לכל דעה וענין

לא, היו שום כללים איך מסורתי או דתי צריך להתנהג

כל אחד מבני הבית, לקח צד,, ותרגם את יהדותו

לפי מחשבתו..

וכאן, באה אחותי, ומנפצת לנו את המציאות

ומכניסה אותנו לפנימיה בכפר חב"ד

ששם היה הכל אסור..

לא סרטים, לא מוזיקה, לא ספרים אסורים

שום דבר..

רק חוקים , וחוקים וחוקים...

היה קשה מנשוא..




ההמשך יגיע........







תגובות