בעלי נסע

אתמול ב-11 בלילה, בעלי המריא אל על, לקוריאה, למלא תפקיד של ממלא מקום, עובד שלקה בליבו, הוא יסע לשבועיים למלא את מקומו, ואז הוא יחזור , כשימצאו מישהו קבוע שיעבוד שם, בארץ רחוקה זו.

את האמת, השעה עכשיו, 8 בבוקר, ועדיין בעלי לא נחת , לפחות 12 שעות טיסה מחכות לו, בטח הוא נרדם במטוס, ואם אני עושה חשבון, הוא ינחת בשעות הערב, כי ההבדל ביננו לבין קוריאה , הוא 6 שעות.

שבועיים, אני אהיה סולו, לבד, בלי פרטנר,

האמת אני ממש, לא מתרגשת, כי בעצם, מגיל 12 כשעליתי לארץ, מעלית הנוער, בלי הורים, אני רגילה להיות לבד, ועצמאית ודואגת לעצמי,

אני לא אשה תלותית, כשלא יכולה להסתדר בלי אף אחד, אני יכולה לבצע בדיוק אותן מטלות, שבעלי בעצם עושה, אם הוא עושה בכלל, כשאני כבר לא עובדת, מזה ארבע שנים.

לא שהחיים קשים לי, אבל, גבר שרואה שהכל מתקתק בבית, לא נוקף אצבע, אני לא בא בטענות אליו,כי כעט יש לי משרה אחת, ולא שתי משרות, בזמן שעבדתי.

בלילה התהפכתי במיטה, וחלמתי שאני מחפשת את בעלי.

אני מאמינה שחלומות הם חוויות שאדם עובר במשך היום, אז, לא תמיד החלומות אומרים לי משהו.

מחכה שהוא יתקשר, ויגיד לי שנחת בשלום, כי להיות באוויר כל כך הרבה זמן, זה לא ממש טבעי לאדם.

הנה כמה תמונות שלו, ושלי