איתות חיים

סוף סוף , אחרי שדאגתי יומיים שלמים, אם בעלי הגיע בשלום ליעד בניכר, כלומר, בקוריאה, לא הצלחתי לישון כמו שצריך בלילה , ורק דאגתי אד מאוד, אם הכל בסדר היה בטיסה וגם בהתאקלמות.

הוא יהיה שם שבועיים, וימלא את מקומות של מי שחזר ארצה

בבוקר מרוב דאגה, בגלל שלא שמעתי כלום ממנו, התקשרתי שוב ושוב אליו , וגם ניסיתי לשלוח לו אי מיל, מהכתובת שהשאיר לי.

בסוף אני שומעת צלצול, והוא מדבר איתי דרך הטלפון, וקטוע , לא שמעתי אותו טוב,

הוא אמר לי שהכל בסדר, ואני לא צריכה לדאוג, הטיסה היתה כיפית, וגם ההתאקלמות במשרד החדש, בסדר.

זהו, אני כבר לא עצבנית, ורגועה, שהכל בסדר, היום אי אפשר לדעת עם הטיסות , כששומעים חלילה שמשהו השתבש.

וגם אמר לי, שקנה לי עדה 30 מילימטר, מה שמאוד רציתי, מצא אותה ממש בזול, יותר מיד שניה , בארץ, כשניסיתי להתענין במצלמה.

אחרי שנרגעתי, אני יכולה לספר על היום הולדת שביליתי עם חברתי בקניון, הגענו לקניון, כמובן, קניתי לה מתנה, ארוזה, ובה כל מיני קרמים לפינוק.

ואחרי כן,הזמנתי לה וופל בלגי, מה שהיא הכי אוהבת בעולם, עם המון גלידה וקצפת, ואכלנו, ונהנינו, והיה אחלה בילוי.

היום אני הולכת בפעם הראשונה בחיי, לעשות קניות שבת, כי בן זוגי לא כאן, זה לא זר לי, כי אני הרבה פעמים עושה קניות השלמות, שחסר באמצע השבוע,

כך  אני מרגישה שהעולם על כתפי, ברגע זה, בלי החצי השני שלי.