סרט סוף השבוע ג'ולי וג'וליה

אתמול הייתי בסרט מדהים , מבחינתי אהבתי מאוד את הסרט
הוא היה מצחיק משעשע ואוהבת לראות בכלל תוכניות אוכל, למרות שאני לא מתנה על בישול, אבל כל מי שאוכל אצלי, אומר שאני צריכה לפתוח מסעדה, כי בישול הוא יצירתיות ואומנות מבחינתי, ואולי בכלל שאני אומנותית מבטן ומלידה, אני עושה את זה הכי טוב שאפשר.
הסרט ג'ולי וג'וליה, היה מהנה עד מאוד, צחקתי כל כך, מריל סטריפ היתה מדהימה , כמו תמיד, שנים אני רואה את הסרטים שלה, ועוקבת אחרי התפתחות שלה, במשחק, היא רק משתבחת עם הזמן ועם הגיל.

היום יום שישי, סוף השבוע, אני לא אהיה עם בעלי ביחד בשולחן שבת, מי שיהיה רק הבת הבכורה שלי, שמתעתדת לעבור
לגור בבית, שוב, ועם הבן האמצעי, הקטן בצבא, ולא משחררים אותו בסוף השבוע הזה.
וגם היום יש הזכרה של אבא ז"ל, שהלך לעולמו לפני הרבה שנים בשל מחלה איומה, שהיא לוקמיה, שלמרבה הפלא הוא קיבל אותה בגיל מאוד מבוגר.

ולכבוד סוף שבוע זה, הנה טעימה מפרשת השבוע
בראשית(בראשית א:א-ו:ח)
על קרקע ה"בראשית"
"בראשית ברא אלוקים"
(בראשית א, א)

שוב עומדות רגלינו על קרקע ה"בראשית", צופים ברגע הפתיחה המרתק. ושוב, אנו לא מבינים דבר. גם השנה כנראה, לא נפצח את סודו הנפלא של ה"מפץ הגדול" ולא נחדור אל הרגע העלום שלפני…

אם כן, מדוע נכתב בכלל הפרק הלא מובן הזה, המתאר את בריאת העולם? מדוע הוצב בפתח התורה והתנ"ך? ובכלל, מה חשיבותו העליונה בתורה עצמה, זו השואפת לחנך את האדם ולא לתאר את האלוקים ופעולותיו.

היא הנותנת.

שכן, רק אם נצא מהנחה זו, יש טעם להמשך, רק הידיעה שהעולם נברא על ידי אלוקים – ישות רוחנית מעבר ליקום – שהינו כל יכול ומושלם, שבראו מתוך חרות גמורה, מעניקה משמעות לדיבורים על מוסר, על טוב ורע, על יושר, עוול וצדק, ובעיקר, על אחריות האדם למעשיו. כי האדם נברא בצלמו, והוא הטועם מחרות האלוקים.

אולם, אם לא הופיע העולם, חלילה, מחביונו של הבורא, כי אז המוסר הינו האשליה הגדולה ביותר עלי האדמות. חומצות, מולקולות וגזים אינם לא "טובים" ולא "רעים". אם החומר בעולם הוא מציאותו היחידה, כי אז אין כל ממשות במוסר כערך בפני עצמו. ערכים, מחשבות על טוב ורע, עמדות מוסריות הם, לכל היותר, השקפות של מייצגהם, ותו לא. זו הדילמה הגדולה, אותה ביטא כראוי הפילסוף האתיאיסטי ברטרנד ראסל: "איני יודע כיצד להזים את ההנחות בדבר יחסיות המוסר. מאידך, קשה לי להאמין שכל מה שלא נכון באכזריות הפראית הינה העובדה, שאין אני מחבב אותה".

זו בעייתו החמורה של האתיאיסט. שכלו כופר באלוקים ולבו הומה אחריו. הגיונו מוביל אותו בסך הכל "לא לחבב" את הנאצים, למשל, שלהם היתה השקפה שונה על טוב ורע. ובאותה עת יודע לבו, שאכזריותם היתה רעה בעצמותה ומקורה בטומאה.

על כן, פותחת התורה בסיפור בריאת העולם על ידי אלוקים. זהו הבסיס לאפשרות המוסר ולדרישה המוסרית מבני אנוש. זו אמת המידה, לאורה יבחנו מעשי אדם ומחשבות לבו, מעשיו הטובים והרעים כאחד. זהו נתון היסוד המעניק משמעות להיסטוריה האנושית ולמעשי כל יחיד בה, כפי שהיא נפרשת והולכת מן הפרק הבא, פרק ב' בספר בראשית, בו אנו צופים באדם הראשון ובכישלונו הגדול.




תגובות

  1. אמא של אוּרי6:28:00

    שבת שלום גם לך יקירה!
    אני גם אוהבת לראות תוכניות אוכל...
    אהבתי ולמדתי ממה שכתבת על פרשת השבוע.
    תודה על השיעור.

    יום נהדר ושבת טובה.

    השבמחק
  2. גם לך
    שמחה שאהבת

    השבמחק

פרסום תגובה

תמיד כאן לענות