סוף סוף הוא הגיע

סוף כל סוף בעלי הגיע ביום חמישי אחרי 12 שעות של טיסה, הוא הסביר בגלל שהוא פספס את הטיסה המקורית , הוא היה צריך לשלם 100 דולר, ופיצו אותו על כך שהוא קיבל FIRST CLASS , מקום שאנשי עסקים שמור להם, הוא תיאר שהיה רק לבד וכשרצה לישון הכסא נפתח למיטה, וכל מה שרצה הגישו לו.

הוא סיפר שבקוריאה, אין דבר כזה מונחים של דברי חלב ודברי מאפה, הוא אכל כל הזמן אורז ודגים, זה מה שהיה בנמצא. וגם אמר, שהרחובות מצוחצחים ונקיים, למרות שהזיהום באוויר היה גרוע מנשוא, מצחיק אני חושבת לעצמי, זיהום יש בשפע, ונקיון יש בשפע, אז מה כאן הכי חשוב לאדם לשמור עליו?

כנראה שניקיון יותר חשוב,  מאשר זיהום אוויר, כי מה איכפת לאנשים לזהם, כל עוד שמכך מרוויחים הון. ?

הוא גם סיפר שהיה באי הקאריביים, ששם משתתפים אחינו הישראלים בתוכנית "הישרדות, לא הישרדות ולא עמה, ליד האי, יש מלא בתי מלון ולמכביר מועדונים וברים.

עובדים עלינו בעינייים בכל מקום שלאן עיננו נישאים, ככה זה היום, העיקר הכסף, למי איכפת שכל התקשורת חושבת שאנחנו מטומטמים?

חבל שבעלי לא צילם, הוא פשוט שכח את המצלמה בבית, לא המצלמה שלי, לא הרשתי לו לקחת אותה כי היא עלתה הרבה כסף.

וגם קיבלתי מתנה, עדשה 300mm שזה אומר, שאני יכולה לצלם דברים שרחוקים ממני, ואראה אותם הכי קרוב שאפשר, עוד לא חנכתי את העדשה. אולי אני מביאה כאן תמונה שצילמתי מרחוק.

וגם סיפר ששם כל הבגדים מאוד זולים, אני תמיד אומרת, שמישהו שבא מארץ שופעת, תמיד יחשוב שבארץ אחרת יותר זול, אבל התושבים בעצמם, חושבים שהכל יקר בארצם.

עדיין לבעלי יש בעיה עם הפרשי שעות, הוא נרדם כל הזמן מוקדם על הספה

מקווה שלא ירדם בדרך לעבודה היום, אחרי שבועיים שהוא לא היה

אני מתעצלת להוציא את התמונות של העדשה החדשה

בפעם הבאה אביא אותם