הבית מתרוקן

אט אט אני מרגישה כשהבית מתרוקן

קודם זו היתה הבת שלי שבעצם מזמן היא הצהירה על עצמאותה בזה שרצתה אחרי צבא לגור באילת ולעבוד במשך שלוש שנים, אחר כך היא החליטה שהיא רוצה לנסוע לחצי שנה למזרח הרחוק ואחר כך היא החליטה ללכת לגור בתל אביב כדי ללמוד במשך ארבע שנים ולקבל תואר ועכשיו היא גרה עם חברות , ובינתיים כל הפיקלה שלה אצלי עד שהיא תחליט להשכיר שוב בית ולקחת את כל החפצים שלה בחזרה שמונחים כאן בבית בינתיים.

אחר כך, הגיע תורו של בן הזקונים להתגייס , לפני כן כל הזמן הבית רחש וגעש מהחברים שבאים לבקר אותו , ברגע שהוא עוזב לצבא הבית שוב חוזר להיות שקט ודומם ואין צעקות וצחוקים שממלאים את חלל הבית.

ועכשיו גם תורו של הבן האמצעי, שמחליט לעזוב את הבית לנסיון וללכת לגור עם כמה חברים, אני חושבת שהכי קשה לי עם הבן האמצעי כי הוא אדם מיוחד במינו , בנתינה שלו לאחרים , בעזרה שהוא מושיט לי כל פעם שאני צריכה אותה, וגם בעזרה הנפשית שתמך בי, כשבעלי היה בחו"ל במסגרת עבודתו .

ועכשיו הבית מתרוקן אט אט, אפשר לומר שזה הוא חלק מתהליך החיים ואין מה לעשות

יום אחד הגוזלים עוזבים את הקן והולכים לבנות את החיים שלהם

בעלי היום אמר לי בצחוק, עוד מעט כולם יעופו מהבית

גם אני אעוף וגם את, ואז אף אחד לא יישאר כאן

הכי קשה לקבל את השינויים זה בעלי

כי הוא נותן הכי הרבה לילדים שלו ועכשיו הוא צריך להתמודד שהילדים שלו כבר עצמאיים וכבר לא כל כך זקוקים לו, כמובן, כשיש בעיה תמיד פונים אליו, אבל, עכשיו זה יהיה פחות

אין מה לעשות, הבית מתרוקן אט אט, אבל, אני גם יודעת שהוא יתמלא בחזרה בדור הבא, שאילו הנכדים שיגיעו מתי שהוא, וימלאו את הבית בצחוק ובהמולה.

צילום שוכנתי מהבית שלי ביום גשום