רונה רמון והאמונה

כשראיתי את הראיון עם רונה רמון בערוץ 2
מאוד כאב לי איך היא יכלה להכיל כל כך הרבה כאב
שלוש פעמים המוות דפק בדלתה
פעם אחת בעלה
פעם שניה אחיה
ופעם שלישית הבן שלה
כשסיפרה שבעלה נהרג בתאונה בחלל היא היתה אומרת ברוך ה' עכשיו הכל בסדר העיקר שהילדים בריאים ומצליחים
אבל התבדתה ושוב פעם היא חוותה את המוות שזה היה הבן הטייס שרצה כל כך ללכת בדרכו של אביו
עכשיו היא אומרת שהיא אומרת ברוך ה' בציניות מה
אני מבינה אותה למה האמונה שלה התערערה
גם אני עכשיו חווה מין תהליך של כאב עם הילדים שלי
קודם הבן האמצעי חלה במחלה
ועכשיו עוד בן שסטה מדרכו ועשה דברים של ייעשו
אני אדם מאוד מאמין וכל הזמן אמרתי לעצמי אם משהו קורה בטח היה צריך לקרות משהו יותר גרוע
היום אני לא חושבת ולא מנמקת נמאס לי לחשוב למה קורים לי דברים כל הזמן רעים
וכן , כן אני כועסת על אלוקים שכל הזמן מעמיד אותי במבחנים שונים ומשונים
כמה בן אדם יכול עוד להכיל?
היום אני אומרת לעצמי שהאמונה שלי הולכת ודועכת
יכול להיות שהיא תחזור אבל עכשיו היא נעלמת אט אט ושם היא נמצאת באופק התת מודע שלי
אני לא רוצה להאשים אף אחד בצרות שפוקדות אותי עכשיו
לא להאשים את עצמי אולי עשיתי משהו רע לכן זה מגיע לי
לא להאשים את הסביבה שגררה את הבן שלי לדברים לא טובים
לא להאשים את הגנים שבגלל זה הבן האחר חולה במחלה

היום אני לא מאשימה ולא חושבת למה רק חיה כמו רובוט ומתנהלת כמו רובוט
עד שאחזיר את האמונה מהאופק בחזרה
זה ייקח לא מעט זמן

הנה הראיון עם רונה רמון