אגם הברבורים

תמיד כשאני רואה הצגה חיה או סרט של בלט זה מעלה בי זכרונות לא כל כך נעימים בימי הילדות שלי
כשהייתי בבית ספר היה לי ברור ככל שהחושים שלי קלטו שאנחנו לא משפחה עשירה ואנחנו כמעט על סף עוני
מה שההורים שלנו סיפקו לנו אז זה ביגוד ואוכל ולא מעבר לזה
אבא שלי היתה לו חנות רהיטים ואז באה הממשלה במרוקו וגילחה לו את החנות כדי לעשות כביש חדש
לא שאלה לרצונו וגם לא פיצתה אותו וכך הוא נשאר ללא פרנסה וללא עבודה כי הוא היה רגיל להיות עצמאי ופתאום בבת אחת אין לו עבודה וגם לא יכול למצוא עבודה במקום אחר כי היהודים במרוקו היו לרוב עצמאים בגלל כל ענין הכשרות והאוכל וההתנהלות בתוך הקהילה היהודית
ואז אמא שלי שהיתה רגילה לחיות ברווחה היא מצאה עבודה בתור טבחית בבית הספר כדי לפרנס את כל המשפחה שמנתה 10 נפשות כולל ההורים
כשרציתי ללכת להופעה בבית הספר היה ברור שאני לא אשתתף בהופעה כי אמא שלי לא שילמה עבור ההצגה זה היה בעצם מותרות ולא התאמצה לבוא לבית הספר ולשלם עבור תרבות
ואז אני זוכרת שעליתי לתיכון ושם למדתי עם ערב רב עם יהודים מוסלמים וגם נוצרים וראיתי איך שהנוצרים שהסתפקו בשני ילדים ולפעמים ילד אחד נתנו הכל לילדים שלהם אני זוכרת שהיו באים לבית הספר עם מכוניות שאז לא כל אחד היתה לו מכונית וגם הולכים לחוגים שבניהם היה חוג בלט
ואז היתה הופעה של בלט של תלמידות שהיתה להן אפשרות ללכת לחוג וגם להציג בבית הספר את אגם הברבורים
אני זוכרת שהיתה הופעה וגם בנלווה להופעה התנגנה המנגינה של השיר הרוסי "קזצ'וב" והן הופיעו
ובעיני ילדה כמוני שלא זכתה לפינוקים ורק ראתה דוחק והישרדות בבית קינאתי מאוד בבנות האלה ואמרתי לעצמי למה אני לא יכולה להיות במקומן
ומאז אני מאוד אוהבת ללכת להצגות של בלט לא משנה איזה בלט מודרני או קלאסי
וכל הזמן שאני הולכת להופעות הבלט הזיכרון הזה תמיד מוביל אותי שלא היה לי כסף כדי להשתתף בהצגות בית הספר או להירשם לחוג כלשהו

אגם הברבורים של קרקס סין