פרשת השבוע "וארא"

וארא(שמות ו:ב-ט:לה)

אבני בניין

פרשת וארא מספרת כיצד מחולל אהרן ניסים לעיני פרעה, וכיצד הוא הופך מטה לנחש.

ואיך מגיב על זה פרעה? "לא חוכמה!" הוא אומר - "חסרים מכשפים במצרים?!" ואז הוא קורא לילדיו הצעירים, שמצליחים גם הם להפוך מקלות לנחשים!

אז מה קורה כאן? ברור שאלוקים היה מודע לרמת הכישוף המתקדמת במצרים. אז מדוע הוא נתן לאהרן להציג מופתים שניתן בקלות לחזור עליהם?

ה' רצה שהמצרים ייתפסו לחשיבה השגויה, שהם יכולים לעקוב אחר משה ואהרן צעד אחר צעד, כדי שאחר כך – כשיציגו משה ואהרן ניסים גדולים יותר – ידעו המצרים המומחים להעריך את כוחותיו האדירים של הקב"ה.

וזה בדיוק מה שקרה. לאחר המכה השלישית – מכת כינים – קורא פרעה לחרטומים כדי שיחזרו על מה שעשו משה ואהרן. אבל הם לא יכולים לעשות את זה. אז פונים המכשפים אל פרעה, מתוך מודעות לכוחו האינסופי של ה', ומודים: "אצבע אלוקים היא".

התלמוד מסביר שהכינים היו קטנות מכדי שלמכשפים תהיה עליהן שליטה. במידת מה, זה מזכיר את העולם של ימינו. המדע מציג בפנינו פלאים רבים – אנרגיה אטומית, טיסה לחלל, הנדסה גנטית. אבל כל אלו מתבססים על משאבים ואנרגיה קיימים, על חומרי יסוד מוכרים. אז מאין הגיעו היסודות הוותיקים הללו? מהו המקור לַכּוֹל?

זה המקום שבו נכנס לתמונה האלוקים. בריאה של יש מאין – בריאה של אבני הבניין הזעירות של החיים – זה דבר שרק אלוקים יכול לעשות – בהווה, בעבר ובעתיד. ומהמפגש בין אהרן ופרעה, אנחנו לומדים לא לאבד פרופורציות.