קערת הפסח

קערת הפסח (קערת הסדר) מוצבת על השולחן בליל הסדר. את הקערה מעמידים לפני עורך הסדר. בקערה שישה מאכלים המסמלים אירועים הקשורים לפסח וליציאת מצרים. סידור המאכלים בקערת הפסח ממלא תפקיד חינוכי - לעורר את סקרנותם של הילדים, כדי שיתעניינו במהלך הסדר, במנהגיו ובמשמעותם של הסמלים המיוחדים. הסברם של המבוגרים לייחודו של הלילה הזה משאר הלילות הוא שעומד במרכז הסדר.

מה בקערה?
בקערה מניחים: זרוע, ביצה, מרור, כרפס, חזרת וחרוסת.

זרוע - שוק מטוגנת או צלויה של כבש או של עוף - זכר לקרבן הפסח שהקריבו ביום י"ד ניסן בעת שבית המקדש היה קיים ואשר אכלו בליל יציאת-מצרים. יש בו גם סמל לנאמר כי ה' הוציא את ישראל ממצרים "ביד חזקה ובזרוע נטויה" מדגיש את העוצמה הרבה שבה גאל ה' את ישראל ממצרים.

כרפס - הוא סוג של ירק (שברכתו היא בורא פרי אדמה). בעדות שונות נהוגים ירקות שונים: סלרי, פטרוזיליה, תפוח אדמה ועוד. מטבילין אותו במי-מלח או בחומץ קודם אכילתו.

מרור - ירק מר (חסה וכדומה, יש השמים חזרת). שנועד להזכיר את חייהם המרים של ישראל שהיו עבדים במצרים. המרור מבטא: ..."וימררו את חייהם בעבודה קשה", כלומר הוא נועד להזכיר את השעבוד ואת החיים המרים.

ביצה - ביצה קשה שרופה במקצת - לזכר קרבן חגיגה שהקריבו אבותנו בבית המקדש בכל אחד משלושת הרגלים. היו שהסבירו כי הביצה מסמלת את ישראל - ככל שמרתיחים אותה, היא מתקשה יותר - כך ישראל מתחזק ככל שרודפים אותו יותר. הסבר אחר - הביצה היא מאכל אבלים, ואוכלים אותה לזכר חורבן בית המקדש.

חרוסת - צבע החרוסת חום והיא עשויה מאגוזים מרוסקים, רסק תפוחים, תמרים, יין אדום ותבלינים. החרוסת מזכירה בצורתה ובצבעה טיט, זכר לעבודת אבותינו בחמר ובלבנים. המילה חרוסת לקוחה מהמילה חרסית - החומר ממנו יצרו את הלבנים, שאבותינו במצרים בנו בהן את הערים פיתום ורעמסס.

חזרת - שורש מרוסק של ירק חזרת. טעמה החריף והמר של החזרת משמש לאותה מטרה כמו המרור. את החזרת אוכלים כשהיא כרוכה במצה, זכר למנהג של אחד מגדולי חכמי ישראל, הילל הזקן, שהיה כורך מרור ומצה ואוכלם יחד, כמו שהיה נהוג במקדש בעת אכילת קורבן הפסח.