3 הדרכות לפסח חוויתי - כמה עצות להעצמת חווית ליל הסדר.

מאת הרב הדר מרגולין

סדר ליל פסח נחשב אחת החוויות המשמעותיות ביותר בלוח השנה היהודי.
ובצדק.
זהו מאורע משפחתי, בו כולם חוגגים יחד. זה גם מקיף את כל רבדי העם, כל העדות וכל הזרמים.
זו בעצם החוויה הכי 'יהודית' שיש.
* * *
אני מאמין שזו חוויה שצריך לדבר עליה, כי יש בה דברים שהם נפלאים מאד – אם יודעים איך לנצל אותם. ואילו אם לא יודעים, הם יכולים להכביד.
נציע בזה שלש הנחיות. יכול הייתי לקרוא להן 'טיפים', אבל זה היה מוזיל את החשיבות ומנמיך את העוצמה. מדובר על הרבה יותר מ'טיפ'. מדובר על הדרכה מעשית ואמיתית לחיזוק של חוויה. זה משהו אחר לגמרי.
* * *
נתחיל עם הילדים. הם לא רגילים לשבת כל כך הרבה זמן בארוחה. הם רוצים משהו מענין, 'אקשן'. אין דרך טובה יותר מאשר הצגה.
ההצגה יכולה להיעשות על ידי הילדים עצמם, על ידי אורחים, או מישהו אחר מבני המשפחה. היא יכולה להיות מתוכננת מראש, או מאולתרת על המקום. דוקא החלק המענין ביותר הוא כאשר אף אחד לא בטוח מה יהיה במשפט הבא.
קחו איזה קטע מסיפור יציאת מצרים. כגון כשמשה בא אל פרעה, ודורש: "שלח את עמי!". אחד מה'שחקנים' הוא פרעה (ניכר לפי המגבת שסביב ראשו), השני הוא משה (שיש לו 'מטה' בידו), מתחילים לדבר... אף אחד לא יודע מה יהיה במשפט הבא! (נ.ב. עד היום, אחד הרגעים המצחיקים הזכורים במשפחה שלנו הוא, כשאחד האורחים ש'שיחק' את משה רבינו בהצגה, פתאום הכריז בדרמתיות מרובה באמצע דיבורו: 'שכחתי מה אני צריך לומר עכשיו', והחל לדפדף במקורות להיזכר מה קרה...). או שתתנו לילדים להמחיש את עשר המכות (איך המצרים התייחסו למכת דם, או שחין? תארו שיחה בין אריה ודוב במכת ערוב...). או שהאורחים יחליטו להראות איך היתה קריעת ים סוף (כפי שהיה אצלנו פעם, הם בקשו סדינים כחולים וכו'. בסוף הם גם נגבו את השלולית הגדולה!). הדמיון של המשתתפים הוא הגבול.
זה לא גימיק. זו דרך נכונה, כך עיקר ההנהגה. הרי יודעים אנו ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". הרמב"ם ניסח ש"חייב אדם להראות את עצמו כאילו...". תנסו!
* * *
נקודה שניה מצריכה מכם הכנה. רק של כמה דקות.
צריך להבין את מבנה ההגדה, ואז כל האמירה (הארוכה יחסית) תהיה הרבה יותר בעלת משמעות.
אסביר בקצרה. הסיפור של גלות וגאולת מצרים מופיע באריכות בספר שמות, ואי אפשר לעבור על כולו. אבל בספר דברים הוא מופיע בצורה מתומצתת, חמשה פסוקים ("ארמי אובד אבי...").
ההגדה לוקחת את חמשת הפסוקים מספר דברים, מנתחת אותם מילה במילה, ועל כל רעיון המובע בהם בתמצית – מביאה את המקור ("שנאמר...") מהסיפור שבספר שמות. זהו תיאור עיקר מבנה ההגדה.
הרבה אנשים עוברים על ההגדה כל שנה, אבל לא קולטים שזה לב ההגדה- פתיחה והרחבה של הפסוקים המתומצתים שבחומש דברים. כדי להעביר את החוויה לילדים, כדאי להבין את המסגרת הזאת היטב. לכן, קראו נא היטב את הפסוקים שבספר דברים (פרק כ"ו פסוקים ה-ט), עד שתבינו אותם ותדעו אותם היטב (מדובר במשימה של דקות ספורות בלבד). ואחר כך תפתחו הגדה ותעיינו בה בפנים, ותבינו את מבנה ההגדה: השאלה ("מה נשתנה..."), התשובה ("עבדים היינו..."), החשיבות של מצות הסיפור (כאן אני מקדים את החלק הבא), התיאור באריכות של כל הסיפור ("ארמי אובד אבי..." – זהו החלק המרכזי של ה'הגדה' לבן), ההודיה שבסופה ("...דיינו!", וכו').
משהבנתם את זה, הרי שאתם מצוידים היטב לקראת החלק החווייתי שבקריאת ההגדה!
* * *
אכילת מצה בליל פסח היא חוויה מרוממת מאד. אחת החוויות המיוחדות והזכורות ביותר של השנה. אבל רק אם... אם מביטים עליה במבט הנכון. כי רק אז זה נהפך ממעשה טכני של אכילה, למעשה רוחני ומרומם של קיום אחת מנקודות השיא של השנה.
המשימה היא: לזכור, לתמיד, שיצאנו ממצרים.
משימה זו היא היסטורית, היא מרכזית לתפקיד של עם ישראל בתולדות העולם. שימו לב, זה היה משפט מאד חזק, מאד עוצמתי. זה משפט שנותן הגדרה ברובד מסוים להרבה ממה שהיהודי עושה במשך כל ימי חייו!
כשאני אוכל מצה, אני ממשיך את הזיכרון הזה. אני אוכל מצה כי אבא שלי אכל מצה, ובגלל שאני עושה זאת – גם הבן שלי ימשיך לנהוג ככה לדור הבא.
וכל דור אומר לדור הבא: זכור בני, אבותינו יצאו ממצרים, וחשוב מאד לזכור ולדעת את זה. וכדי שמאורע זה יישמר לכל הדורות - אנחנו אוכלים את המאכל הזה, "זכר ליציאת מצרים".

ככל שהידיעה שיצאנו ממצרים חשובה ומרכזית בהגדרת מטרת-חיינו, ככה גם תהיה חשובה לי האכילה עצמה. זו הזדמנות לקיים ייעוד של כל החיים. זו הזדמנות להיות חוליה נוספת בשרשרת הנצח, שהתחילה ביציאת מצרים ונמשכת הלאה עד סוף כל הדורות. אין כאן שום מליצות לשון או תפארת הבעה; מדובר בתחושה אמיתית של עשיית השליחות שלמענה עם ישראל חי.

כשנותנים למחשבה להתפשט הלאה מן המח ולחדור אל הלב (זהירות: יש מחסומים רבים בדרך), היא מאד משנה את כל אופי האכילה. היא נהיית רחוקה מאוד בפעולה טכנית גרידא, וככל שתעמיקו בלב את ההכרה העוצמתית הזו – האכילה עצמה תהיה מרוממת עד בלי די!
* * *

בתקוה שתמצאו תועלת בשלושת הרעיונות שהצגתי, הריני לברך אתכם ואת כל עם ישראל בחג פסח כשר ושמח, ומרומם ועוצמתי וחוויתי ונפלא... עד בלי די!