למען הסדר הטוב - המדריך הקצר לחג הפסח

מאת: יוסי איזק / כתב 'אחינו'

מהו בדיוק "חמץ"? ממה עושים "מרור"? ולמה, באמת, גונבים את האפיקומן? כל מה שרציתם לדעת על חג הפסח ולא היה לכם את מי לשאול. אם לכם יש 4 קושיות, לנו יש 4 תשובות (לפחות...) מה צריך לנקות לפסח?אבק איננו חמץ, אבל שקדי מרק, פירורי לחם, ביסקוויטים מעוכים, חתיכות ביסלי וסנדביצ'ים שנשכחו בילקוט הם חמץ גמור. הניקיון צריך להתמקד במקומות שבהם רגילים להכניס חמץ במשך השנה. גם המכונית היא חלק מהבית ויש לנקותה ביסודיות. עוד מקומות המועדים ל"פורענות": משחקי הילדים, מטבח, מקרר, ספה וכדו'. מהו חמץ? כל מוצר המכיל את אחד מחמשה מיני דגן שבאו במגע עם מים והחמיצו הוא חמץ (חמשת המינים הם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון). בתהליכי היצור המודרניים עלול חמץ להסתנן גם למוצרים שאינם ידועים כמכילי דגן, לפיכך לא די בבדיקת מרכיבי המזון אלא יש להקפיד על קניית מוצרים שנבדקו על ידי גוף כשרות מוסמך ומקצועי וזכו לאישור  "כשר לפסח". סוגים מסוימים של משקאות חריפים, תרסיסי דאודורנט, בשמים, מוצרי קוסמטיקה ותרופות עלולים אף הם להכיל חמץ. יש לברר את כשרותם אצל רב מוסמך.    איך עושים "מכירת חמץ"? חמץ יקר-ערך שאין רוצים להשמידו יש למכור אותו מראש לנוכרי באמצעות רב מוסמך. בימים שלפני חג הפסח ניתן יהיה למכור את החמץ אצל רבני בתי הכנסת. חשוב להדגיש - חמץ שעבר עליו הפסח מבלי שנמכר אסור לשימוש גם אחרי החג. מתי עושים "בדיקת חמץ"?   בלילה שלפני חג הפסח (השנה ביום חמישי בלילה) בודקים את הבית לאור נר שעווה כדי לוודא שלא נותר בו חמץ. קודם לבדיקה מברכים "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ". לאחר הבדיקה יש לבטל את החמץ על ידי אמירת הנוסח הבא: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ". בתום הבדיקה משיירים מהחמץ כמות מינימאלית שתספיק לאכילה במהלך יום שישי ובבוקר יום השבת. שריפת חמץ: את החמץ הנותר בבית יש לשרוף בערב פסח (יום שישי). רצוי לשרוף את החמץ עד שעה 11:26. בערב פסח מותר לאכול חמץ עד שעה 10:08. לאחר שעה זו יש להיפטר מכל שיירי החמץ ולהרחיקם אל מחוץ לבית. עושים סדר ב"ליל הסדר" למה סדר? מטרת ליל הסדר היא לזכור את אירועי יציאת מצרים ולהנחיל אותם לדור הבא. בעת יציאת מצרים נוכחנו לראות כי אלקים שולט ביקום. מצוות ליל הסדר ומנהגיו  נועדו להמחיש את אירועי יציאת מצרים ולהפוך אותם לחוויה בלתי נשכחת. במסגרת מצומצמת זו אי אפשר להקיף את מכלול ההלכות והמנהגים הקשורים לליל הסדר, אך ננסה לגעת בכמה נקודות עיקריות. מהי "מצה"? המצה עשויה מתערובת של קמח ומים שנאפו תוך פחות מ – 18 דקות מרגע הכנת הבצק (לאחר מכן הוא נעשה חמץ). למצה יש סמליות כפולה: מצד אחד זהו מאכל עבדים פשוט, ומצד שני אכילתה מזכירה לנו שהגאולה באופן כה פתאומי עד שבצקם של אבותינו לא הספיק לתפוח לפני שעזבו את מצרים בחיפזון. מהו "מרור"? ירק שמשאיר בפה טעם מר זכר לסבל העבדות במצרים. רצוי להשתמש בעלי חסה. יש להקפיד על השימוש בחסה שאין בה  תולעים.  מהי חרוסת? תערובת של תפוחים, אגוזים ויין - זכר לטיט שבו התבוססו אבותינו במצרים. מטבילים בו את המרור כדי להמתיק את חריפותו. כמה כוסות יין שותים? ארבע. זכר לארבעת שלבי הגאולה. כדי לקיים את המצווה יש לשתות לפחות 86 סמ"ק יין בכל כוס. את הכוסות לוגמים בחלקים שונים של ה"סדר" בהתאם להוראות המופיעות בהגדה. ניתן להשתמש גם במיץ ענבים. גם הנשים חייבות באכילת מצה, מרור ובשתיית ארבע הכוסות. "הסבה" מקצועית: את אכילת המצה ולגימת היין יש לעשות  ב"הסבה", היינו, תוך הטית הגוף לצד שמאל באופן שבו נהגו אנשים מכובדים לסעוד בימי קדם. יש בכך ביטוי לתחושת החירות המלכותית המלווה אותנו בערב זה. לשם כך יש להכין מראש כרים וכסתות וגם כסאות המתאימים להסבה. נשים ובנות אינן מסבות. והילדים? חשוב שיהיו נוכחים בעת סיפור ההגדה. הילדים הם כוכבי הערב. ספור יציאת מצרים הינו אחד הסיפורים החשובים ביותר שישמעו בימי חייהם. מומלץ להכין  מראש את הסיפור בצורה חווייתית ומרתקת. כדאי שישנו בצהרים, כדי שיהיו עירנים בלילה. כדאי גם לצייד אותם בהגדות מצוירות הממחישות את המסופר.  הכל יהיה בסדר...  כרפס:  לאחר הקידוש על כוס היין הראשון נוטלים ידים ללא ברכה, מטבילים את ה"כרפס" במי מלח, מברכים ברכת "בורא פרי האדמה" ואוכלים אותו. ה"כרפס" הוא חתיכת ירק. ולמה אוכלים כרפס? כדי שיהיה מה לשאול! (פעולות שונות ננקטות במהלך ליל הסדר במטרה לעורר את סקרנות הילדים כדי שיהיו קשובים לסיפור ההגדה). שבירת המצה: את המצה האמצעית שוברים לשניים - את החלק הקטן משאירים בצלחת, את החלק הגדול עוטפים במפה ומסתירים במקום כלשהוא. זהו ה"אפיקומן" המפורסם. מהי הגדה? לאחר שהילדים שואלים "מה נשתנה הלילה הזה?" פותחים בקריאת סיפור יציאת מצרים מתוך ההגדה. חוזרים במנהרת הזמן אלפי שנים ומנסים להרגיש כאילו אנו עצמנו יצאנו בלילה הגדול הזה משעבוד מצרים. אכילת מצה ומרור: לאחר לגימת כוס היין השניה, נוטלים ידים בשנית והפעם עם ברכה. עורך הסדר בוצע את המצות ומחלק אותם לסועדים. כדי לקיים את המצווה יש לאכול מצה בכמות של "כזית" (דהיינו, בסביבות שלושת רבעי מצת מכונה מרובעת) ובהפרש זמן שלא יעלה על  9 דקות. גברים וילדים יאכלו בהסבה. מרור: מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור" ואוכלים 2-3 עלים בינוניים של מרור הטבולים במעט חרוסת. את המרור אוכלים ללא הסבה. שובו של האפיקומן: בתקופה שבית המקדש היה קיים היה השלב הזה מוקדש לאכילת קרבן הפסח. בימינו אין קרבן פסח – כל שנותר לנו הוא תקווה לעתיד שעוד יבוא ופיסת מצה המשמשת (בינתיים) תחליף לקרבן. שולפים את האפיקומן מהמקום שבו היה מוטמן וכל אחד מהסועדים אוכל ממנו כזית מצה בהסבה. אם אין מספיק לכולם ניתן לפתוח מצה חדשה. הלל: לאחר לגימת כוס יין רביעית קוראים פרקי הלל מתוך ההגדה. מודים לה' על הניסים שעשה לאבותינו ומתפללים שיעשה כמה ניסים גם עבורנו.     ולמה, באמת, גונבים את האפיקומן? גניבת האפיקומן נועדה ליצור בקרב הילדים אווירה של דרמה ומתח סביב ליל הסדר. הילדים הם הדור הבא של עם ישראל. אם נצליח לרתק את ליבם ולטעת בקרבם סקרנות ואהבה לדברי תורה, ניתן לקוות כי ישתיתו את חייהם על יסוד ערכי מוצק של תורה ומצוות. בברכת חג פסח כשר ושמח!