פרשת השבוע - בא

בא(שמות י:א-יג:טז)

זכר ליציאת מצרים

בפרשת בוא, בעוד בני ישראל עוסקים בהכנות לקראת יציאתם ממצרים, קובע האלוקים שניסן יהיה הראשון בחודשים. קשה להבין את זה, לאור התייחסותנו לראש השנה – היום הראשון בחודש תשרי – כאל תחילת השנה החדשה, זכר ליום בריאת האדם.

וזה ההסבר: הרבה אנשים מקבלים שהקב"ה ברא את העולם. אבל הם מניחים שלאחר הבריאה, חזר האלוקים למקומו והניח לטבע להתנהל בדרכו. יציאת מצרים, עם כל הניסים הגלויים שהיו בה – מלמדת אותנו שתפקידו של הקב"ה כבמאי ההיסטוריה, גדול אף יותר מתפקידו כבורא. לכן השתנה סדר החודשים עם היציאה ממצרים – כדי להנציח את מערכת היחסים החדשה הזאת בין הבורא לאדם.

למעשה, זה עוזר לנו לענות על שאלה נוספת: אם השבת היא לזכר ששת ימי הבריאה, מדוע רק היהודים מצווים לשמור אותה?

התשובה נמצאת במילות הקידוש של ליל השבת, שבו אנחנו מצהירים שמטרת השבת היא "זיכרון למעשה בראשית" ו"זכר ליציאת מצרים". האלוקים ברא את העולם כולו, אבל דווקא באמצעות יציאת עם ישראל ממצרים, זכה העולם לגלות את האלוקים, ולהכיר בו כמי ששולט בהיסטוריה.

במילותיו של פרופסור ניקולאי ברדיסב, שנכתבו במוסקבה בשנת 1935: "קיומם של היהודים, עמידתם במצבים זרים ומוזרים, והתפקיד ההיסטורי הגורלי שהם ממלאים – עַם זה מנוהל על ידי גורל [מיסטי] קבוע מראש, מעבר לנורמות ההיסטוריה".