פרשת השבוע - דברים






בפרשת דברים מציג משה רבנו סיכום תמציתי של 40 השנים במדבר.
משה מתייחס, בין השאר, לתקרית חוסר האמונה של שנים עשר המרגלים, אשר יצאו לתור את ארץ ישראל, ואז ייעצו לעם ישראל לא להיכנס לארץ! משה מדגיש שכאשר הובא אליו לראשונה רעיון שליחת המרגלים, הציע זאת העם בצורה פרועה – הם הגיעו למשה בבהילות, כשהם נדחפים ונדחקים בחוסר כבוד. ובכן, כל העסק התחיל ברגל שמאל; וכפי שאנו יודעים, המקרה של המרגלים הסתיים באסון וגרם לעיכוב רב בכניסת עם ישראל לארצו.
מספרים על רבי חיים מוולוז'ין, שבא אל הגאון מווילנא ברעיון חדשני לרווחת עם ישראל. בהתלהבות רבה הסביר רבי חיים את הפרוייקט החדש שלו. אבל הגאון מווילנא דחה אותו, ואמר שזה לא רעיון טוב.
רבי חיים לא נרתע, וכעבור כמה ימים חזר שוב אל הגאון ופרש בפניו את הרעיון בשנית – בהתלהבות וחיוניות. אבל שוב, הגאון אמר שהרעיון הזה לא מוצלח.
רבי חיים חזר לביתו, אך הרעיון לא הרפה ממנו, ולאחר שהפך בו והפך בו במשך כמה חודשים, הוא החליט לנסות שוב. הפעם, למרבה הפלא, נתן הגאון מווילנא את הסכמתו וברכתו בכל לב. הוא הסביר: "כשמתחילים משימה חדשה, צריך להיזהר. אם אנחנו שטופים ב'התלהבות בלתי נשלטת', זה סימן שהרעיון אימפולסיבי ושהוא עדיין אינו בשל דיו."
העיקרון הזה נכון מאוד גם בחינוך. נניח שבתכם באה הביתה בריצה ואומרת: "אבא! אמא! אני רוצה ללמוד איך מנגנים באורגן! בואו נקנה אורגן חדש! עכשיו!"... כולנו היינו בסרט הזה: אחרי שההתלהבות הראשונית דועכת, ממלא האורגן בנאמנות את תפקידו כאוגר אבק בירכתי הארון. טוב לענות: "בואי נחכה, חמודה, עוד כמה זמן. אם תתלהבי מהרעיון גם אז, נדון בזה שוב. בינתיים, אולי את יכולה לשאול אורגנית מחברה כדי לבדוק עד כמה את נהנית מזה באמת."

זה עיקרון שטוב לחיות על פיו. מכיוון שגישתו של האדם בשלבים הראשונים – כפי שאנחנו לומדים מפרשת המרגלים - מעידה מראש על התוצאות הסופיות.