זמן אמת - אתמול היה טוב

אתמול ראיתי סרט תעודה על אשה שמתמודדת עם בעל שקיבל ניוון שרירים באמצע החיים ומספרת איך היא מתמודדת לבד עם החיים הקשים
לגדל שלושה ילדים לבד וגם לטפל בבעלה ששוכב ללא ניע בכסא גלגלים

החיים לא מכינים אף אחד מאיתנו לאירועים שיקרו לנו בעתיד
אני תמיד שומעת אנשים שמתבכיינים על החיים שלהם ועל הילדים שלהם שלא הולכים בדרך שהם רוצים שילכו בה
אבל לא באמת מעריכים מה שיש להם
רק כשקורה אסון או אירוע חריג אחר כך הם אומרים תודה על מה שיש אבל לא לפני
כל דבר שיש בחיים צריך להגיד זה מספיק ולא להתלונן על מה שאין אלא להגיד תודה על מה שיש
כמו הדוגמא של אחותי גדולה ממני בשנה וחצי לא חזתה שהחיים שלה יהיו קשים ונוראיים
שני הילדים שלה נולדו עם ניוון שרירים והתמודדו כל החיים עם המחלה
הילד הראשון נפטר בגיל 30 מהתקף בגלל הניוון
אחרי שהיא בעצמה אושפזה בבית חולים בגלל דלקת ריאות וניוון שרירים ועד היום אחרי ארבע שנים היא מונשמת בבית החולים
בהיותה בבית החולים הבת הבכורה שלה נפטרה בגיל 40 כשהיא גם על כסא גלגלים והיתה בהוסטל
לא אמרנו לה שום דבר על הבת שלה
היא התחילה להדרדר אחרי שהבן נפטר
כמה אפשר עוד לסבול בחיים האלה? לא מספיק?
בעלה סועד אותה כל הזמן נוסע מצפת לחיפה כדי לבקר אותה
אני מתארת לי איזה מחשבות יש לו על החיים הלא צפויים שנקרו בדרכו
לכן לא צריך להתבכיין
למה הילדים לא לומדים באוניברסיטה
למה הם לא מתחתנים
למה הם לא מנהלים חיים טובים יותר
צריך להגיד תודה על מה שיש כי אי אפשר לדעת מה החיים מתכננים בשבילנו
אפשר לתכנן ולתכנן אבל החיים הם שמובילים אותנו לדרך אחרת

ליבי ליבי על האשה המדהימה הזו שבחרה לספר את הקשיים שהיא עוברת יום יום