מוקדש לכל הסבתות.....
כשראיתי את הסרט "חיים פשוטים" בערוץ
הסרטים,
לא יכולתי שלא להזיל דמעה, מרוב התרגשות
מדובר, על יחסים בין סבתא לנכדה.
ההבדלים התרבותיים ביניהם, הסבתא שגרה עדיין בכפר , ומנהלת
חיים שלווים ופרימיטיביים לדברי הנכד, שמגיע מהעיר, ומזלזל בחיים שסבתו מנהלת....
הנכד נאלץ לחיות עם סבתו לתקופת מה... עד שאמא שלו, תמצא
עבודה ותסתדר, ואז תגיע לקחת אותו..
ניהול השיחות בין הסבתא האילמת, לבין הנכד המפונק שהגיע
מהעיר, ולא למד לכבד את האנשים המבוגרים...
בקטע אחד בסרט, הילד
מבקש לאכול מאכלים מה-fast
food
הוא מבקש לאכול – fried
chicken
ומסמן לסבתו, על ידי
ציור של אוכל שמצא בין הדברים שהביא מהבית, וגם מסמן בידיים, את צורת התרנגול, שיש
לו כרבולת על הראש...
הסבתא מבינה את
הכוונה שלו, ומיד משנסת את מותניה, לוקחת סחורה שתמכור במכולת , כולה כפופה
והצעדים שלה איטיים, מחליפה את הסחורה בתרנגול... הנכד נאלץ להמתין עד שתחזור,
וכבר ירד הערב, והנכד רעב....
הסבתא חוזרת מהכפר,
עם התרנגול, ומיד מתחילה למרוט אותו ומבשלת אותו במים, וליד זה מכינה רוטב.. הילד
רואה את העוף, ומתחיל לצרוח ולבכות "הרי ביקשתי עוף מטוגן, ולא עוף
מכובס"
הסבתא, תשושה הולכת
לישון, ומשאירה את הנכד מאוכזב ...
הנכד, בסופו של דבר,
קם ואוכל את העוף, כי רעבונו השתלט עליו....
ועוד, מראים עוד סיטואציות, שהנכד כל הזמן, מתגרה בסבתא,
מזלזל בה ולא מתחשב בה, בגלל שהיא יותר מדי איטית לטעמו.....
בסוף, כשהתרגל לסבתו, ומתקשה להיפרד ממנה, הוא מלמד אותה
לכתוב, כדי שתכתוב לו מכתבים, כי היא אילמת, ולא יכולה לדבר בטלפון...
ציוד אחד, כשתתגעגעי אלי
ציוד אחד, כשתרצי לחבק אותי
ודף ריק לבן, שתרצי שאני אבוא לבקר אותך.
בא ללמד אותנו, ככל שאנו מתרחקים מהכפר, ועוברים לאיזור
אורבני, שזה העיר, אנו מתרחקים מהטבע , ושוכחים, להאט את הקצב, ולהתחשב
באנשים אחרים שנמצאים בסביבה...
בעיר, האנשים הופכים להיות אטומים לצרכי אחרים, מרוב שהם
עסוקים בלהשיג דברים, ולשרוד בגלל התחרות, וגם מרחיקים את הזקנים מהקהילה ושמים
אותם בבתי אבות , כדי שהצעירים לא יראו מה יהיה בסופם כשיזדקנו... וההרחקה הזאת,
גם לא מפגישה את הצעירים עם המבוגרים, וגם לא מלמדת את הצעירים להיות סובלניים כלפי
המבוגרים.... וכך נוצר זלזול משווע מצד הצעירים.....
הסרט הביא אותי להרהר,באימי, שתחיי, בת 83 , עדיין צלולה
בדעתה, ומדברת איתי על כל נושא שעולה על סדר היום... היא עדיין גרה בבית שלה,
למרות, שהיא חולת לב וסובלת מאי ספיקת בלוטת התריס, לפני שנה, היא שברה את היד, כי
נפלה, בגלל שעלתה יותר מדי במשקל.
כל האחיות שלי, התגייסו לטפל בה, וכל אחת לקחה אותה לחודש
בבית, עד שיורידו לה את הגבס, כי לא יכלה לתפקד עם יד שבורה..
כשהיתה אצלי, החלטתי לעשות לה שיעור בתזונה נכונה,
כשהלכה לביתה, ציידתי אותה בתפריט, וכל הזמן דאגתי שתאכל
נכון.....
היא היום הורידה הרבה ממשקלה, וגם לא סובלת מסיפטומים אחרים,
כגון, לחץ דם וכו'..... ולא חשבנו לרגע לקחת אותה לבית-אבות, כי ככה התחנכנו, לכבד
את ההורים והמבוגרים שביננו.
לא כך, היום, ברוב הבתים, ילדים לא מפתחים יחסים עם הסבים
וסבתות, ולא רואים את הוריהם מטפלים בהם,
כי המבוגרים נמצאים בבית-אבות....
אזי, גם הילדים ילמדו מההורים, וישלחו את הוריהם, לבית אבות,
כי הטיפול בהם, יהיה להם לעול.... זה מה שהם מכירים ..... לצערינו.......
וגם כל הדור הזה, הולך בעקבותיו, כי הדור הזה הפך להיות
איגואיסטי ואינדיבידואלי, כל אחד לעצמו...... וזה חבל.......
בסוף הסרט המרגש, היה משפט שהכי הפעים את ליבי...
מוקדש
לכל הסבתות בעולם.............
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות