פרשת השבוע - מטות מסעי
ציפיות גבוהות
בתחילת פרשת מטות, אומר אלוקים למשה להילחם במדיינים – מלחמה שמיד אחריה אמור מסע חייו של משה להסתיים.
אם נסתכל מצידו של משה, זה נשמע כמו דילמה אמיתית. הוא יודע שהמלחמה נגד מדיין תזרז את כניסת עם ישראל לארץ, אבל המחיר יהיה מותו. מה עושה משה?
ניחשתם – בלי היסוס, הוא מארגן במהירות את העם למלחמה. וההקרבה העצמית שלו מגיעה לשיאה. בשביל למלא את רצון ה' ולקדם את העניין הלאומי, משה פשוטו כמשמעו מזרז את מותו.
עכשיו, בואו נסתכל על הצד השני: מהי תגובתו של עם ישראל לכל זה? זכרו שזה העם שהתלונן מרות על משה במשך 40 השנים במדבר – ואלה האנשים שאיימו אפילו לסקול אותו באבנים! אבל עכשיו, התורה מספרת שבני ישראל סירבו להילחם במדיינים – כדי לא להביא את מותו של מנהיגם האהוב משה. מה גרם להם לשנות את דעתם?
המפרשים מסבירים שכל אותן שנות ביקורת באו דווקא משום שהעם העריך כל כך את משה, והיו לו ממנו ציפיות גבוהות.
כמו הורים שמבקרים את בנם – דווקא משום שהם כל כך אוהבים את הילד ורוצים בשבילו את הטוב ביותר. מובן שהמתודולוגיה עלולה להיות שגויה, אבל הרגש כנה.
זאת הסיבה, שכאשר מתגלה האיום על חייו של משה, עם ישראל מוכן להחרים את המלחמה ולעכב את כניסתו ישראל, על מנת להאריך את חייו של מנהיגם הנערץ. בסופו של דבר, אנחנו רואים שבאמת, כל התלונות שלהם נבעו מאהבה. נסו לזכור זאת בפעם הבאה... שמישהו מתלונן עליכם!
פרשת מסעי מונה את 42 המקומות בהם חנו בני ישראל במשך 40 שנות נדודיהם במדבר. מסלול המסעות נקבע על ידי ענן הכבוד האלוקי שליווה אותם: כאשר הענן היה עולה, בני ישראל נדדו, וכאשר הענן נח, הם חנו. בני ישראל אף פעם לא ידעו כמה זמן תימשך כל אחת מהחניות שלהם; בחלק מהמקומות הם שהו מספר שנים, ובאחרים זמן מועט של 12 שעות בלבד. ה' לא הנפיק לוח זמני נסיעה.
התלמוד שואב ממסעות אלה הלכות רבות הקשורות לשמירת השבת. אחת מההלכות האלה היא איסור 'מלאכת סותר' (ההיפך מבונה) – פירוק מבנה על מנת להקימו מחדש במקום אחר. הדבר נובע מזה שבני ישראל פרקו ובנו את המחנה שלהם בכל פעם שבה נסעו.
אבל, שואלים המפרשים, מדוע ההלכה היהודית מתייחסת רק לבנייה מחודשת באותו מקום? במהלך מסעות עם ישראל, הפירוק נעשה על מנת לבנות מחדש במקום החנייה הבא – במקום אחר!
כדי להבין את התשובה, בואו נדמיין לעצמנו תינוק הנוסע ברכבת, חבוק בידי אימו. מנקודת מבטו של התינוק, הוא לא זז לשום מקום. הוא נמצא תמיד בדיוק במקום שבו הוא אמור להיות, בזרועותיה של אימו.
כך גם עם ישראל במדבר. כל נסיעה וחנייה הייתה על פי תכנית האלוקים, העם, מבחינתו, נמצא תמיד בדיוק במקום שבו היה אמור להימצא. אולי התרחשו אי אילו שינויים גיאוגרפיים, אבל בסופו של דבר, מיקומו של עם ישראל נותר זהה.
הלקח שאנו לומדים לימינו? כל תחנות החיים שלנו זמניות. הכיוון שלנו משתנה כל הזמן, מוביל אותנו למחוזות חדשים ובלתי מוכרים. לפעמים, היינו רוצים אולי לחזור לאזור המוכר והנוח שבו חיינו קודם. אבל מצד האמת, המקום שאליו מכוון אותנו ה'... הוא המקום המושלם בשבילנו.
פורסם ב: 26/7/2008
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות