פרשת השבוע - נוח
בניית חברה מתוקנת
נח (בראשית ו:ט-יא:לב)
על סדרי עדיפות, נתינה ושפה נקיה.
מתחילת 2018 נהרגו 31 פועלים באתרי בנייה בישראל, ונפצעו קשה למעלה מ-100 עובדים. ההסתדרות הכריזה אתמול על סכסוך עבודה במשק בגלל גל תאונות העבודה הזה.
בפרשת השבוע מסופר סיפור מגדל בבל, ניסיון להקים מגדל ענק וגבוה כדי לפאר ולהנציח את הבונים שלו. חז"ל מתארים את מלאכת הבנייה באופן נורא: "אם נפל אדם ומת – לא היו שמים את לבם עליו. ואם נפלה לבנה היו יושבים ובוכים ואומרים: מתי תעלה אחרת תחתיה?". חברה שבה לא אכפת לאף אחד מאדם שנופל ומת, אבל מתאבלת על אבן שנופלת – נמצאת בבעיה. היא מקדשת את החומר ולא את הנפש, אכפת לה מההתקדמות הפיזית יותר מאשר מחיי אדם.
פרשנינו קוראים גם לנו לבדוק את עצמנו כך, כי דירה/מכונית/סלולרי עלולים להפוך לחשובים ומלהיבים יותר מאשר בני האדם שסביבנו. המדרש מספר שאברהם אבינו עבר שם, ליד אתר הבנייה הזה של מגדל בבל, והזדעזע. הוא החל לבנות תרבות אחרת, הפוכה לגמרי, שמטרתה לא לקדם את המותג ששמו "אני". יחד עם שרה אמנו הקים בית של חסד, של אכפתיות כלפי הזולת, של ריצה אל שלושה אורחים זרים כדי לתת להם לאכול. ככה בונים בניין אמיתי.
פוסטים עם מילים חריפות מושכים יותר תשומת לב. טקסט קיצוני גורר יותר תגובות. בפרשת נח מסופר שהעולם מסביב מושחת ואלים, המבול כבר בדרך, ואז אלוקים אומר לנח להביא אל התיבה "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה" וגם "מִין הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹורָה הִיא". למה לא כתוב בתורה באופן קצר ופשוט יותר "הבהמה הטהורה" ואז "הבהמה הטמאה"? למה צריך להאריך ולכתוב "הבהמה אשר לא טהורה היא"? הסיבה, לפי חכמינו: כדי לא להוציא מילה מגונה מהפה. כלומר, עדיף לטרוח להתאמץ ולומר "לא טהורה" מאשר לומר במפורש "טמאה". זה שיעור עצום על כוחו של הדיבור, על עדינות ואצילות, ועל הניסיון לא להיות בוטה ותקיף כשלא צריך. מעניין שהתורה נוקטת ב"מעקף" הלשוני הזה בעיתוי כל כך עגום. הרי המציאות באותו זמן היא איומה ונוראה, העולם כולו עומד להיחרב, ובכל זאת – זה משנה. מתברר שכל מילה קטנה שאנחנו מוציאים מהפה בשיחה, או כותבים ברשתות החברתיות, היא חשובה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות