פרשת השבוע - וישלח (בראשית לב:ד-לו:מד)
בקצב אחר
מאת סיון רהב מאיר
ליעקב יש ערכים שהם אמנם לא כלכליים, ונראה שהוא משקיע זמן בדברים שמעכבים את ההתפתחות שלו, אבל בעצם – הם העיקר עבורו.
ראש אכ"א האלוף חגי טופולנסקי התפטר אתמול בגלל שמחשב עם מידע מסווג נגנב מביתו. בעידן שבו רבים מתחמקים, לא מודים ומחפשים תירוצים – הוא הודיע לרמטכ"ל שהוא לוקח אחריות ומבקש לסיים את תפקידו. לי אישית זה נראה קצת מוגזם (אולי הרמטכ"ל לא יקבל את ההתפטרות?), אבל יש בסיס ליחס מחמיר כל כך כלפי רכוש פרטי כבר בפרשת השבוע, פרשת "וישלח".
אחרי שכל משפחתו של יעקב אבינו עוברת את נהר הירדן, הוא חוזר אחורה. למה? חז"ל אומרים לנו שהוא שכח "פכים קטנים", כלים וחפצים קטנים. הפרשנים לאורך הדורות מתעכבים על הנקודה הזאת: החיים לא מורכבים רק מהדברים הגדולים, מהעקרונות הנשגבים, אלא מהדברים הקטנים. הכניסה לארץ ישראל מתעכבת בגלל שכמה דברים נשכחו מאחור.
הרב שלמה וולבה אמר לתלמידיו שיעקב מלמד אותנו מה צריכה להיות הגישה כלפי רכושנו: אסור לאדם לזלזל בממון שלו, וגם לא בצעיף או בכפפות או בעט שלו (דברים "קטנים" שאנחנו נוטים לשכוח ולאבד. אני בטוחה שחלק מהעטים שנמצאים בביתנו אינם שלנו, ו"נלקחו" תוך כדי תנועה ועבודה מכל מיני מקומות, בטעות).
"אם אדם מקבל חפץ ממישהו הוא אחראי עליו", אמר הרב וולבה באחד משיעוריו. "זה פיקדון שהוא מחויב לשמור עליו. יעקב לא הפקיר אפילו חפצים קטנים. ולמעלה מכך – רכוש הוא לא דבר מקרי אלא חפץ של קדושה. רכוש הוא חלק מהרוחניות שלך. אדם שלא שומר על מה שההשגחה גלגלה ונתנה לו, מעיד על חסרון שלו באמונה. עד כדי כך".
יש החושבים שמי ששומר שבת "מפסיד" שביעית מהזמן שבו הוא יכול לקנות ולעבוד ולפעול בעולם הזה. מי שמביא ילדים לעולם "פוגע" בזמן הפנוי שלו. מי שלומד תורה "מבזבז" זמן שבו היה יכול ללמוד מקצוע פרקטי יותר.
מול התפיסה הזו מופיע בפרשה אחד הפסוקים היפים בתורה לדעתי. עשיו מציע ליעקב להצטרף אליו, ויעקב עונה לו שלא, ומסביר: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים". כלומר, יעקב אומר: זה בסדר, עשיו, רוץ קדימה. אני גם מתקדם, אבל יש לי קצב אחר. אני אתנהלה לאיטי. למה? בגלל המלאכה (מלאכת התורה, המצוות, השבתות והחגים) ולרגל הילדים (הקמת משפחה וחינוך ילדים). יש לי ערכים שהם לא כלכליים ולא כדאיים. אני משקיע זמן בדברים שנראה שהם מעכבים את ההתפתחות שלי, אבל בעצם – הם הם העיקר עבורי.
לאורך אלפי שנים היהודי מתבונן בעשיו, או באידיאולוגיות נוצצות ומבטיחות אחרות, אבל לא ממהר להיסחף. הוא מתנהל אחרת, ולבסוף רואה הרבה תפיסות עולם טרנדיות קורסות לצד הדרך, בעוד הוא ממשיך ללכת, לאט אבל בטוח. שבת שלום!
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות