פרשת השבוע - שמות - שיעור לחיים

 נתינה לשם נתינה

שמות (שמות א:א-ו:א)

מאת הרב יהונתן גפן

"וייטב אלוקים למילדות, וירב העם ויעצמו מאוד. ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים" (שמות א כ-כא).

יוכבד ומרים סיכנו את חייהן כדי להציל תינוקות יהודיים ממיתה בידי המצרים. הקב"ה זיכה אותן בשכר על כך, ועשה להן "בתים" – רש"י מסביר שהן זכו לבתי כהונה, לוויה ומלכות – מצאצאיהן יצאו כוהנים, לווים ומלכים. ר' משה פיינשטיין זצ"ל שואל על כך – אם שכרן של המיילדות היה אותם "בתים" מדוע נכנסו המילים "וירב העם ויעצמו מאוד" בתוך תיאור שכרן? אם המילים "ויעש להן בתים" הן תיאור ההטבה של הקב"ה למיילדות, צריך היה לכאורה להיכתב כך: "וייטב אלוקים למיילדות ויעש להן בתים". הוא עונה על כך שעיקר שכרן לא היה הבתים, אלא התעצמותו והתרבותו של העם, כיוון ששאיפתן האמיתית הייתה אך ורק שיתרחב ויגדל עם ישראל. לכן, לאחר שכותב הפסוק שהקב"ה היטיב עם המיילדות, מיד מוזכרת התעצמות העם שהייתה תוצאת מעשיהן – זה היה שכרן העיקרי. הבתים היוו שכר נוסף, מעבר לכך, על יראת השמים המיוחדת שהיתה בהן.

ישנן מספר מניעים אפשריים בעשיית חסד עם הזולת – האדם עושה זאת מפני שהוא יודע שחסד זה מצווה גדולה; או בגלל שהוא מרגיש שהוא חייב טובה לאותו אדם, או כתוצאה מגורמים רבים אחרים. מהסברו של הר' פיינשטיין ניתן ללמוד שהכוונה העיקרית שעלינו לכוון בעת שאנו מיטיבים עם הזולת (בדומה לכוונה הכללית בכל מצווה) היא שאותו אדם אכן יהנה ממעשינו ושייטב לו מהם. יוכבד ומרים לא חשבו על השכר שהן תקבלנה בזכות החיים שהצילו – הן רק שאפו להצליח לחַיות את התינוקות היהודיים. הקב"ה שילם להן את שכרן בכך שאפשר להן להצליח בשאיפתן, וכתוצאה מכך התרבה עם ישראל והתעצם מאוד.

בנה של יוכבד, משה רבנו, ירש מאמו תכונה זו של התמסרות מוחלטת למען הזולת. הוא ראה את סבלם של בני ישראל וסיכן את עצמו כדי לעזור להם. הוא עמד לפני פרעה ושכנע אותו לתת יום מנוחה בשבוע ליהודים – כך יכלו לנוח בשבת. מעבר לכך, הוא הוכיח דאגה ומסירות אין קץ אף לכבשה קטנה מעדרו. בזכות אותם מעשים נגלה אליו הקב"ה בסנה, דיבר איתו, והפך אותו למנהיגם של ישראל. שאיפתו הייתה אחת: להציל את העם מלחץ השעבוד במצרים, ושכרו הגדול היה שאכן הוא זכה להיות השליח להוציאם.

לימוד זה משתייך לשטחים רבים בחיינו, אולם ייתכן והחשוב ביותר מביניהם – הוא לגבי עיסוקנו. רבים מאיתנו זוכים, ועבודתם מעורבת בעשייה למען הזולת, אולם אדם עלול בקלות לטעות ולהתמקד בעיקר בכסף שהוא מרוויח מעבודתו. הר' פאם זצ"ל טופל פעם אצל רופא שיניים, הרב התפעל בפניו - עד כמה הוא מסייע לאחרים בעבודתו. הרופא השיב שעניין זה מהווה עבורו אך ורק רווח צדדי, המניע העיקרי שלו הוא להרוויח את פרנסתו. הרב פאם ענה לו ואמר שלמעשה הכסף שהוא מרוויח – הוא הרווח הצדדי ועיקר מטרתו צריכה להיות סיוע לבני אדם והבאת מרפא ומזור לשיניהם.

כולנו יודעים ששכרן הנצחי של יוכבד ומרים יהיה בעולם הבא – תוצאות מעשיהן וכוונותיהן הטהורות. אם אדם עושה מעשה חסד מתוך מניע כזה, הוא מבטיח לעצמו שפע רב בעולם הבא. הסבא מסלבודקא כותב שמסירות נפש של אופה היא כאשר הוא משכים בבוקר טרם עלות השחר כדי שיוכל לספק לציבור לחם טרי בעת שיקומו משנתם. הוא עושה מעשה חסד נדיר בערכו בעת שהוא משכים קום למען צורך כה חיוני של אנשים אחרים. אולם, הוא מעיר, אם האופה עושה זאת אך ורק מתוך כוונה להרוויח את פרנסתו – אז הוא מפסיד את המקור העיקרי לחלקו בעולם הבא. מעשי חסד הם מעשים גדולים עד מאוד שיכולים לזכות אותנו בשכר עצום – אולם עלינו לדאוג שהכוונה שלנו תהיה נכונה וטהורה – לעזור לזולת. הרווחים הצדדיים יגיעו, אולם הבאת טוב וחסד לחייהם של אחינו היהודים – זהו שכר עצום עבורנו בפני עצמו.