פרשת השבוע - כי תשא - בינה על הפרשה
עם קשה עורף
כי תשא (שמות ל:יא-לד:לה)
איזה חטא יותר חמור מהחטא עצמו? אובדן הבושה.
פרשת השבוע ("כי תישא") מתארת את חטא העגל. משה רבנו יורד מהר סיני, רואה לנגד עיניו את חגיגת עגל הזהב של העם ופשוט מנפץ את לוחות הברית. יש הסברים רבים למעשה הזה, הנה הסבר מרתק של הרב ירוחם ליבוביץ'. לדבריו, משה רבנו שבר את הלוחות לא בגלל העגל, אלא בגלל המחולות והשמחה שראה סביב העגל. הרי רק לפני זמן קצר העם קיבל את התורה בהר סיני - והנה הוא פונה אל עבודה זרה נחותה ומתבלבל לגמרי. משה לא רק ראה שהעם במצב גרוע, הוא ראה גם שהעם שמח בעגל ולא חש בכלל בושה או סלידה מהחטא. החטא פשוט הפך לחלק מהם.
וכך הוא כותב: "בעבר, האדם עוד היה מרגיש איזו בושה בגלל עבירה. בושה מבני אדם או בושה מעצמו. היום הלוא כבר נאבדה כל בושה מבני האדם. היום – מרקדים בזה. וזה קשה עוד יותר מכל מעשה החטא". הרב ירוחם ליבוביץ' מתאר מציאות שבה האדם הופך לאטום ומנותק, לא מסתכל על תוצאות מעשיו, לא חושב ולא מתבייש, ומאבד את הרגישות והעדינות הטבעיות שיש לו. וזה – בעצם חמור עוד יותר מהמעשה עצמו. זו לא בושה להתבייש.
והאם יש תכונה מסוימת לנו או לילדינו – שהיא בהכרח רעה? תלוי מה אנחנו עושים אתה. בפרשת השבוע מופיע הביטוי "עם קשה עורף". בהתחלה אלוקים משתמש בו, אחרי חטא עגל הזהב, ואומר למשה שאנחנו עם קשה עורף, כלומר – עם מרדן ועקשן, שגם אחרי קבלת התורה בוחר בעבודה זרה פרימיטיבית. אבל בהמשך הפרשה, משה רבנו משתמש בביטוי הזה בדיוק, אך בפרשנות אחרת לגמרי: "כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו", מבקש משה. משה רבנו מבקש מחילה בשם העם, ומבטיח שאותה עיקשות עוד תוביל לדברים חיוביים. עם קשה עורף הוא גם עם שיצליח לשמור בעקשנות על זהותו מול כל הפיתויים, לשמור על אמונתו וערכיו אלפי שנים בתוך תרבויות זרות, בזכות אותה תכונה בדיוק.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות