פרשת השבוע - פנחס- בינה על הפרשה
איש אשר רוח בו
פנחס (במדבר כה:י-ל:א)
3 תכונות יסוד, ההכרחיות למנהיג.
עמדנו לצאת הבוקר מהבית,
כאשר התקשרה בת שבע, בוכייה ומבולבלת:
מכונית פגעה בה,
כשחצתה את הכביש במעבר החציה, כשהרמזור להולכי הרגל התחלף לירוק, בדרכה לעבודה.
הנהג, פגע וברח,
אבל אנשים טובים עזרו לה לקום, ולאסוף את חפציה,
ואף מסרו את פרטי הנהג העלום,
והם גם יעידו במידה ויתבקשו.
יצאנו בנס גדול של מכות יבשות,
וכמה שעות של טרטורים מהאורתופד אל מכון הרנטגן ובחזרה אל האורתופד,
אבל ברוך השם, 'זוקף כפופים', ו'ברוך המכין מצעדי גבר' (מתוך ברכות השחר).
לילדה שלום.
לא כך היה משה,
מעולם לא פגע, מעולם לא ברח, תמיד היה שם.
עומד בפרץ ומבקש על העם ובשבילם.
וכשהוא מתבשר כי הגיע זמנו להחזיר ציוד,
הוא לא הולך לביתו ,לסיים את חייו בנחת, לכתוב את זיכרונותיו,
כשהוא מוקף בילדיו ובנכדיו .
באחריות מופלאה הנהיג אותם עד יומו האחרון,
ממשיך לדאוג באהבה רבה לכל מחסורם,
אך לא לפני שמבקש מהשם שימנה לו יורש.
מנהיגים גדולים דואגים להמשכיות.
אברהם שלח את עבדו לחפש אישה לבנו יצחק,
כדי שהמשפחה שאיתה כרת אלוקים ברית, תתקיים ותתרחב.
דוד העביר את מלכותו לשלמה. אליהו, במצוות השם, מינה את אלישע אחריו.
וכך גם משה.
בני האדם שונים זה מזה,
אני יודעת לכתוב, אך חלשה במתמטיקה,
השכנים שלי, אנשים מאוד לבביים, אבל החצר שלהם מראה שניקיון הוא לא הצד החזק שלהם,
השוני בינינו יוצר שיתופי פעולה,
אבל הוא יוצר גם קושי, כי אנחנו מגיבים אחרת,
הרמב"ם במורה נבוכים אומר, שרק בעזרת מנהיג יכולה להיווצר מאוסף של פרטים- חברה.
"עד שהשוני הטבעי יוסתר על ידי ריבוי התיאום שבתוקף־ קביעה,
ואז החברה תהיה מסודרת".
משה מלמד אותנו מהן התכונות הנדרשות למנהיג אמיתי,
מנהיג אמיתי מכבד את השוני שבין האנשים,
הוא לא שואף לכפות אחידות. הוא מכבד את הרבגוניות.
זה מה שמבקש משה: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר אִישׁ עַל-הָעֵדָה" (במדבר, כז':16).
'ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה; מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו'.
זאת ועוד, משה מבקש "אִישׁ עַל-הָעֵדָה"
איש שגדלותו לא גורמת לליבו להפך ללב של אבן,
לעיניו להיות עיוורות למצוקתם של מי שהחברה נוטה להתעלם מהם: היתום והאלמנה והגר,
איש שיש לו קשר עם פשוטי העם, ועם אלו שבשולי החברה,
לא פחות מאלו שם גבוה למעלה במחיצת האליטות;
איש שמתהלך עם כולם בנועם ובכבוד.
משה מונה תכונה נוספת שחשובה מאוד בעיניו:
"אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" (שם: 17)
מנהיג אמנם צריך ללכת בראש,
אך הוא צריך לוודא שלא התרחק מדי;
שכשהוא מתבונן סביבו, הוא רואה אנשים.
כשמנהיגים הולכים מהר מדי,
התוצאות רעות, ולעתים אפילו טרגיות.
אנחנו מזהים באנשים תכונות, רק אם הן קיימות בתוכנו, לטוב ולרע,
כשמשה מגיש לפני אלוקים את רשימת התכונות ההכרחיות בעיניו למנהיג,
משמע שהן היו בו.
ואכן שתי עדויות אופי נותנת לנו התורה על משה,
האחת: "גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות יא':3),
והשנייה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב':3).
משה היה גדול, נכבד ומוכר היטב במסדרונותיו של ארמונו של פרעה,
כמו גם בקרב בני עמו שלו,
אבל עובדה זו לא מנעה ממנו, להמשיך ולהתנהל בענווה אמתית.
כבוד לשוני האנושי,
דאגה לחלשים ולנחשלים ולא רק לגדולים ולחזקים,
ונכונות שלא ללכת בקצב שהעם לא יכול לעמוד בו,
שלוש תכונות יסוד, הכרחיות למנהיג.
משה מדבר עליהן אחרי 40 שנות ניסיון,
ויהושע המשרת הנאמן, שלא עזב את משה: "לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות לג':11)
למד אותן ממנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות