איך נוצר החיסון?

 יש היום תוכנית על כך בערוץ כאן 11 על הנושא וגם יש קישור בויקיפדיה שצבוע בצהוב שאפשר עוד לקרוא בהרחבה על כך 

ויקיפדיה

חיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, שמונע השפעה של גורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות, לפני שהם פוגעים בגוף. תכלית החיסון היא לאמן את מערכת החיסון וללמד אותה להכיר מחוללי מחלות (פתוגנים), שהמערכת אינה ערוכה להתמודד מולם.

חיסונים נחשבים ממצילי החיים הגדולים בתולדות האנושות. על פי הערכות, חיסונים הצילו ממוות למעלה מ-20 מיליון איש בין השנים 2001 ל-2015 בלבד^{[1][דרוש מקור: זו כתבה מאתר מסחרי והקישור למקור בכתבה לא בתוקף.]}, ולפי הערכות אחרות מדובר על הצלה ממוות של כשני מיליון איש בכל שנה^[2]. לאורך השנים מספר האנשים שניצלו ממוות בזכות חיסונים מגיע למאות מיליונים.

חיסונים מוערכים גם כהקלה כלכלית משמעותית, שכן הם חוסכים טיפולים רפואיים ושימוש בתרופות יקרות, בעוד שעלות החיסון עצמו בדרך כלל נמוכה^[3].

אופן הפעולה של חיסונים הוא הכנת המערכת החיסונית הטבעית להתמודדות עם מזיקים זרים לה. בגוף האדם פועלת המערכת החיסונית הטבעית, שלאורך חיי האדם נתקלת בגורמים שונים ולומדת לזהות אותם ולסווגם כמזיקים, או כבלתי מזיקים. כשהגוף מזהה גורם כמזיק, הוא מפתח נוגדנים. הנוגדנים נצמדים ישירות לפולשים ויכולים להאט את התקדמותם, להפעיל מערך משלים, ולשמש כאמצעי סימון המאפשרים לתאי הדם הלבנים לזהות ולתקוף את הפולש. על מנת לקבל מערכת הגנה טבעית יעילה, נדרשים נוגדנים יחודיים נגד כל סוג פולש.

מרבית החיסונים פועלים באמצעות החדרה לגוף של תרכיב-חיסוני: חלקים מהגורם-המזיק או את הגורם השלם כשהוא מומת או מוחלש. זאת מתוך כוונה שהמערכת החיסונית תלמד לזהות אותו כמזיק (זיהוי אנטיגני) ובעקבות זאת תייצר נגדו נוגדנים ותאי זיכרון ייחודיים לו. ברוב החיסונים, התרכיב המוחדר לא גורם להופעת המחלה כלל, אך לעיתים מופיעה מחלה קלה או תסמינים שנזקם אמור להיות קטן משמעותית מהנזק שגורמת התפרצות ממשית של המחלה. חיסון מסוג זה נקרא חיסון פעיל. הרופא הבריטי אדוארד ג'נר פיתח את החיסון הפעיל הראשון בעולם.

בחיסון סביל, לעומת זאת, מחדירים אל הגוף נוגדנים באופן ישיר; חיסון כזה מתבצע כשיש צורך לטפל באופן מיידי בזיהום חמור; במצב כזה הזמן יקר ולא ניתן לחכות עד שהגוף ייצר בעצמו נוגדנים, כפי שמתרחש בחיסון פעיל.

ישנן מחלות עבורן מספיק חיסון בודד או סדרת חיסונים בודדת, והנוגדנים נשארים בגוף למשך כל החיים. אולם ישנן מחלות שהגוף שוכח אותן ולכן נוצר צורך לחזור על החיסון מדי כמה שנים, ואף מדי חודשים.

היות שכל אזור גאוגרפי בעולם שונה ממשנהו מבחינת אוכלוסיית בני האדם, הצמחים, החיידקים וכל הסביבה הביולוגית, אדם הגדל כל חייו באזור מסוים עלול להיות חשוף יותר למחלות באזורים בהם הוא לראשונה מבקר. לכן, לפני נסיעות למקומות מרוחקים, במיוחד כאלה שהתברואה בהם לוקה, נהוג להתחסן לפני נסיעה למדינה או יבשת זאת וכל קופות החולים ממליצות על חיסונים אלו.

הישג בולט של השימוש בחיסונים הוא חיסון נגד אבעבועות שחורות שהביא לחיסולה המוחלט של מחלת האבעבועות השחורות, שלבדה קטלה למעלה מ-300 מיליון איש. הישג נוסף הוא צמצום דרמטי במספר מקרי מחלת הפוליו, אשר שיתקה והרגה כחצי מיליארד איש. כיום הצטמצם המספר לכמה מאות מקרים בשנה בלבד.