כוורת דבורים
בתמונה שיצרתי היא כוורת דבורים על פינה של אשה שדבר כזה לא יכול להתרחש בעולם האמיתי לכן התמונה היא לא ריאלית ולא מציאותית
אבל במציאות שקיימת היום לגבי הדבורים היא שהם נעלמים לאט לאט מהעולם ודבר זה יכול לסכן את החיים שכל מי ששוכן בה כי אם הדבורים ייעלמו לא יהיה מי שיעזור בהפצת המינים של הצמחים כולל הצמחים שמהם ניזונים האנשים וגם בעלי החיים
הדבורים בונות כוורת העשויה דונג ובנויה מאלפי תאים בצורת משושים, הנחשבים לצורה המולקולרית האולטימטיבית בשימור אנרגיה (ראו גם במאמר ריצוף של המישור). המבנה בכללו מכונה גם–"חלת דבש", ואותו בונות הדבורים המכונות פועלות.
הדבורים מחלקות את התאים לתאים המיוחדים לדבש ולתאים להטלת ביצים וגידול הזחלים.
בטבע משתכנות הדבורים בגזעי עצים, מתחת לגגות בתים ובכל מקום שבו מצאו מחסה מאיתני הטבע ומבעלי חיים החומדים את הדבש. באביב, לאחר הפריחה של מניבי צוף, חל ריבוי טבעי מוגבר בכוורת, נבנים "מלכונים" – תאים לגידול מלכות. וכאשר מלכה צעירה יוצאת לאוויר העולם היא סוחפת עמה חלק מהדבורים, וקבוצת הדבורים – המכונה "נחיל דבורים" – יוצאת במאורגן אל מחוץ לכוורת לחפש אתר להתנחלות החדשה. בשלב ראשון, הנחיל נאחז בענף עץ איתן ונראה למתבונן מהצד כאשכול. הקבוצה שולחת דבורים המחפשות באזור מקום בו יוכלו למצוא מקלט.
דבוראי חרוץ, אם יגלה אשכולות כאלה, יניח תיבת כוורת מתחת לענף, יפתח את המכסה, יניע במכה אחת את הענף ואשכול הדבורים יילכד בכוורת. הכוורת תיאטם לזמן קצר ותועבר לאזור המכוורת, ואז ניתן לפתוח את הפתח והנחיל יסתגל למקום החדש. אחרת, הנחיל יוצא לטבע ואינו יכול לשמש את מגדלי הדבורים. אלו מקיימים מעקב אחרי הקמת ה"מלכונות" בכוורת ומנסים למנוע יציאת נחילים.
בישראל שיטת הצינורות הקלועים מקנים וקש הוכנסה רק בתקופה ההלניסטית מסורי ואנאטוליה. כוורות אלו נזכרות בתלמודבשם 'כוורת-קנים'[1]
בהגות היהודית, יש התייחסות בספר העיקרים[2] למבנה הכוורת כפלאי הבריאה משום שהיא בצורה האידיאלית ביותר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות