פרשת פנחס

 

פרשת פנחס מתרחשת בעבר הירדן, ערב כניסת בני ישראל לארץ ישראל. משימת הכניסה לארץ אינה פשוטה, וצריך להתכונן לקראתה  היטב. בהכנות אלו מתמקדת הפרשה.

ראשית צריך לבדוק מהו גודלו של צבא ישראל. לשם כך נערך מפקד גדול לכל הגברים מעל גיל 20 בכל שבטי ישראל. הפוקדים עוברים ובודקים כל משפחה וכל שבט ולבסוף מסכמים את המפקד כולו. לרשות בני ישראל עומדים 600,730 גברים מעל גיל 20 (פרק כו' פסוקים א'-נא').

אח"כ מורה האל למשה כיצד תחולק הארץ בין שבטי ישראל- כל שבט יקבל נחלה בהתאם לגודלו, אך מיקום הנחלה יקבע על פי הגרלה. דיבורים אלו על חלוקת הארץ אינם קלים לחמשת בנות צלופחד, אביהן נפטר במדבר ובנים לא היו לו, ולכן לא תהייה נחלה על שם צלופחד בארץ ישראל. בצר להן הן פונות אל משה ומבקשות לקבלת את נחלת האב אף שבדרך כלל רק בנים יורשים את נחלת האב.

משה מאזין לבקשתן, ובהוראת האל מקבל את הבקשה לרשת את נחלת אביהן ומוסיף, שאין זו הנחייה מיוחדת רק לבנות צלופחד, אלא חוק לכל העם – אדם אשר נפטר בלא בנים נחלתו עוברת לבנותיו. אם כן תעוזה של כמה בנות הצליחה לשנות חוק מחוקי התורה! (פרק כז' פסוקים א' –יא').

משה מכין את כניסת ישראל לארץ, אך יודע שהוא עצמו לא יזכה להיכנס לארץ (הסבר להישארותו של משה מחוץ לארץ ישראל ראו בתקציר פרשת חקת). משום כך צריך למנות מחליף למשה, למצוא מנהיג אשר יוביל את בני ישראל בכניסתם לארץ. האל בוחר ביהושע בן נון משרתו ותלמידו של משה להיות המנהיג הבא, אח"כ מכנס משה את כל העם ולעיני כולם סומך את יהושע כמנהיג הבא (פרק כז' פסוקים טו'-כג').

להיכנס אמנם משה לא יכול אך לראות את הארץ הוא יכול. משה עולה על הר העברים אחד ההרים הגבוהים בצידו המזרחי ומשם הוא משקיף ורואה את הארץ הנכספת (פרק כז' פסוקים יב'-יד').

הפרשה מסתיימת בקטע ארוך המתאר את קרבנות כל החגים (פרק כח' פסוק א' – פרק ל' פסוק א').