פרשת לך לך
הפרשה נמצאת בספר בראשית מפרק י"ב – פרק י"ז.
הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
בפרשה זו אנו פוגשים לראשונה את אברם, הוא אברהם אבינו, המאמין הגדול, ומייסד האומה העברית.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה, בְּרָכָה".
התורה איננה מספרת לנו מיהו אברהם ומדוע ה' מתגלה דווקא אליו. הפרשה פותחת בציווי של ה' לאברהם: לקום ולהתחיל מחדש. לך למסע לארץ לא נודעת-ארץ כנען, והאמן באלוקים אחד. ה' מבטיח את ברכתו לאברהם ולצאצאיו.
אברהם מתאפיין בנדודים הרבים שלו בדרך אל ארץ ישראל ובתוכה. בזמן הרעב בארץ ישראל, נודדים אברהם ומשפחתו למצרים. שם מתרחשת "תקרית דיפלומטית" בין אברהם לפרעה, מלך מצרים, בגלל יופייה של שרה.
לא רק אברהם נודד בפרשה, גם לוט (בן אחיו של אברהם) נודד מהמשפחה, ופונה לכיוון סדום. ההחלטה על המעבר לסדום מתקבלת לאחר שרועי הצאן של אברהם רבים עם רועי הצאן של לוט. אברהם מפשר ביניהם ואומר:"אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה". (בראשית פרק י"ג פסוקים ח'-ט')
אברהם מאפשר ללוט לבחור את דרכו, והם נפרדים, כדי שלא תהיה מריבה ביניהם ובין הרועים שלהם. אם תבחר ללכת שמאלה, אומר אברהם ללוט, אלך אני ימינה. אם תבחר ללכת ימינה – אלך אני לשמאל. כך נפרד, אך נשאר חברים טובים.
בפרשה מסופר גם על מלחמה של ארבעת המלכים נגד חמישה מלכים אחרים. במהלך המלחמה נופל לוט בשבי, ואברהם יוצא לשחרר אותו. לאחר המלחמה, כורת אלוהים ברית עם אברהם – "ברית בין הבתרים", ומבטיח את ארץ ישראל לזרעו של אברהם, עם ישראל: "ויאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וספור הַכּוֹכָבִים,אִם תּוּכַל לִסְפור אֹתָם; ויאמר לוֹ, כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ… לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". (בראשית, פרק ט"ו, פסוקים א ו-ה)
בהמשך הפרשה- מסופר ששרי, היא שרה אמנו אשת אברהם, לא מצליחה ללדת. היא מציעה שהגר שפחתה תהיה עם אברהם ותלד לו בן במקומה. הגר אכן נכנסת להריון, ומזלזלת בשרה על שלא הצליחה להרות. שרה פונה אל אברהם האומר לה- זוהי שפחתך! זכותך להחליט איך להתייחס אליה. שרה מתנהגת אל הגר ביד קשה והגר בורחת מן הבית. מלאך ה' נגלה אליה, מנחה אותה לשוב לביתה ומבטיח לה שבנה – ישמעאל, יהיה גם הוא בעל צאצאים רבים. הגר חוזרת הביתה ויולדת את ישמעאל, בנו בכורו של אברהם.
בסוף הפרשה נגלה ה' אל אברהם ולצד ההבטחות נוספות על ריבוי צאצאיו וירושת ארץ ישראל, משנה ה' את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה ומצווה על עריכת ברית המילה. אברהם מל את עצמו בגיל 99 (!) וגם את בנו ישמעאל.
הפרשה נחתמת בבשורה אותה מבשר ה' לאברהם: למרות גילם המופלג, עתיד להיוולד לו ולשרה בן: יצחק.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תמיד כאן לענות