פרשת נשא

 הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק ד' פסוק כא' – פרק ז' פסוק פט'.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נָשֹׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם-הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם.

בפרשתנו נמשכות ההכנות האחרונות לקראת יציאת בני ישראל למסע הגדול מן המדבר אל ארץ ישראל. בפרשה זו כל ההכנות מתרכזות סביב המשכן ( המקדש הנייד של בני ישראל).

תחילת הפרשה מספרת לנו על חלוקת התפקידים בין משפחות בני לוי, על איזה חלק במשכן אחראית כל משפחה. בני משפחת קהת – אחראים על כלי המשכן, השולחן המנורה וכו', בני משפחת גרשון – על כל הבדים, הפרוכות והציפויים ובני משפחת מררי – על עמודי העץ (פרק ד' כא' – מט').

בהמשך מסופר על מקרים שונים בהם זקוקים בני ישראל לעזרת הכוהנים והמקדש. המקרים הראשונים הם בעקבות מעשה שלילי, למשל במקרה של אדם שחטא כלפי חברו (גנב ממנו או הזיק לרכושו). כמובן שבשלב הראשון עליו לבקש סליחה מחברו ולשלם את הנזק, אך בנוסף עליו גם לבוא אל המשכן אל הכהן ולבקש סליחה גם מהאל (פרק ה' ה' – י' ).

מקרה אחר שמתואר הוא מקרה של קנאה איומה, קנאת בעל המקנא לאשתו עד כדי כך שהקנאה מעכירה את עולמם ומערערת את ביתם. במקרה כזה האישה מובאת אל הכהן למבחן קשה של שתית מים מאררים ולבדיקת החשדות (פרק ה' יא' –לא').

ניתן להגיע אל הכהן גם במקרים חיוביים. כזה הוא למשל הסיפור על הנזיר. הנזיר הינו אדם אשר מחליט שלמשך תקופת זמן קצובה הוא מתנתק מהחיים הרגילים והוא מקדיש את חייו לעבודה רוחנית. על הנזיר חלים שלושה איסורים: אסור לו להסתפר ולהתגלח, אסור לו לשתות יין, ואסור לו להיכנס לבית קברות.

בסוף תקופת הנזירות (בפרשה אין נזירות לכל החיים הנזירות היא זמנית) הנזיר מגיע לכהן במשכן כדי להקריב קרבן וכדי להסתפר.

עוד מפגש חיובי עם הכהן הוא ברכת כהנים. הברכה היפה שהכוהנים מצווים לברך אותנו. מי מאיתנו לא מכיר את ברכת כוהנים אשר עד היום נאמרת בתפילה בבית הכנסת?! תפילה זו מקורה בפרשתנו (פרק ו' כב' –כז').

הפרשה מסתיימת בחגיגה גדולה – חנוכת המשכן. לאחר ההכנות הרבות המשכן מוכן, הכהנים והלווים יודעים את עבודתם והעם רוצה לחגוג את תחילת פעילותו של המשכן. לכבוד החגיגות כל שבט הביא מתנה למשכן, כל יום שבט אחר וכך אנו מגיעים ל- 12 ימי חגיגה ושמחה לכבוד המשכן.

ובתוך כל החגיגות כמובן שלא שכחנו את המסע הגדול המחכה לבני ישראל. ההכנות תמו וסוף סוף אפשר לצאת לדרך אך על כך בפרשה הבאה!