פרשת בלק

 הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק כב' פסוק ב' עד פרק כה' פסוק כו' .

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי.

בלק בן ציפור מלך מואב, שראה את ניצחון ישראל במלחמה נגד האמורי, חושש מכיבוש ממלכתו בידי ישראל ולכן פונה אל בלעם מכשף ידוע, כדי שיקלל את בני ישראל. באותה תקופה האמינו כולם שכל אשר יברך בלעם יבורך וכל אשר יקלל יקולל. באמצעות הקללה חשב בלק להחליש את ישראל ולהכניעם.

בלק שולח שליחים אל בלעם כדי לשכנעו לעזור לו במאבק מול בני ישראל. בלעם משיב לשליחים כי מעשיו תלויים ברצון האלוהים ובהסכמתו ושום כסף שבעולם לא ישכנע אותו להמרות את פי האל. בלילה מתגלה אלוהים לבלעם ואומר לו: לך עם השליחים, אך עליך להקשיב לי ולדבר רק את אשר אומר אליך.

בבוקר קם בלעם ויצא לדרך על-גבי אתונו בדרכו לקלל את ישראל. אלוהים כעס על בלעם על כוונתו לקלל את ישראל ושלח מלאך לחסום את הדרך לאתון. האתון, אשר ראתה את המלאך, נבהלה. אך בלעם, שלא ראה את המלאך לא הבין את התנהגות אתונו. הוא ניסה להחזירה לדרך ומשזו סירבה הכה אותה במקלו.

ואז התרחש אירוע מפליא ביותר. האתון פתחה את פיה, והתלוננה על המכות אשר קיבלה. כשהיא סיימה את תלונותיה, פקח האל את עיני בלעם וגם הוא ראה את המלאך. המלאך הוכיח את בלעם על יחסו הרע לאתונו והזכיר לו את ציווי האל – אינך רשאי לקלל רשאי אתה לומר רק את אשר יגיד לך האל.

כאשר נפגשו לבסוף המלך והמכשף, הם הלכו לנקודת תצפית על מחנה ישראל, כדי להתחיל בטקס הקללה. בלק הקריב שבעה קרבנות בשבעה מזבחות ובלעם התחיל בקללה. אך בלק לא האמין למשמע אוזניו לא קללות יצאו מפי המכשף אלא ברכות לבני ישראל.

בלק לא התייאש וניסה לחזור על הטקס במקום אחר, אך שינוי המקום לא עזר וטקס הקללה ההופך לברכה חזר שנית. לאחר כישלון הניסיון השלישי פנה בלק בכעס רב אל בלעם וביקש הסברים. בלעם הסביר שאין הדבר תלוי בו אלא באל.

בסוף הפרשה בני ישראל חוטאים בבנות מואב וזובחים לאלילי מואב. משה מצווה להרוג את הנצמדים לבעל פעור. פנחס הכהן הורג איש ישראל ואישה מדיינית ומגפה רבת חללים מתפרצת במחנה.