פרשת כי תצא

 

הפרשה נמצאת בספר דברים מפרק כא, פסוק י – פרק כה, פסוק יט.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיו.

פרשת כי-תצא, ממשיכה בפירוט החוקים והכללים הניתנים לעם ישראל לקראת כניסתו לארץ. בין החוקים הרבים המופיעים בפרשה, מופיעים החוקים הבאים:

• כיצד יש לנהוג במקרה של אישה שנשבתה במלחמה; מה צריך לאפשר לה, ומה מותר לעשות לגביה. למשל, יש לאפשר לה להתאבל חודש על משפחתה שממנה נלקחה, או שנהרגה במלחמה, לפני שהופכים אותה לשפחה או מחתנים אותה.
• חל איסור, על פי הכתוב, להפלות בין בנים של נשים. אם יש אישה אהובה, ואישה שנואה, אסור להעדיף את בנה של האישה האהובה על בנה של זו השנואה.
• מצוות השבת אבידה;
• מצוות שילוח הקן;זוהי מצווה מעניינת, וייחודית. אדם שרוצה לצוד ציפורים לשימושו, יכול, כאשר הוא מגיע לקן של ציפורים, לקחת את הגוזלים, או את הביצים, אך לא את הציפור האם. אותה הוא חייב לשחרר. אסור לו לצוד אותה.
• אדם שבביתו יש גג שאפשר לשהות בו, חובה עליו להתקין מעקה בגג. אין לסכן את אלו השוהים בגג
• מוזכר האיסור להסגיר עבד שברח מאדוניו;
• האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו; תארו לכם את הסבל שנגרם לבעלי חיים שבעליהם החליט לחסוך בזמן, ורתם את החמור ואת השור לאותה המחרשה.
• הפרשה מזכירה את חובת קיום נדרים;
• הפרשה מצווה על נתינת יחס הוגן לחלשים בחברה, ומצווה גם מחיית זכר עמלק.
• אדם רעב, ההולך בדרך, ונכנס לכרם שאיננו שלו, יכול לאכול מהענבים עד לשובע, אך אסור לו לשים בכליו ולקחת מן הכרם.