פרשת השבוע ויחי

 הפרשה נמצאת בספר בראשית, פרק מ"ז פסוק כ"ח – פרק נ פסוק כ"ו.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו-שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.

פרשת "ויחי" מסיימת את ספר בראשית ומתארת את סיום חייהם של יעקב ושל בנו יוסף. יעקב חש שזמנו עלי אדמות הולך ומתקצר, וכי קרבים ימיו למות. הוא קורא אליו את בנו יוסף, ומשביע אותו לקבור אותו בארץ כנען. יוסף נשבע לקיים את הבטחתו.

כאשר מודיעים ליוסף שימי אביו ספורים, הוא מבקר את אביו ומביא אתו את שני בניו, אפרים ומנשה. כשנודע ליעקב הזקן והחולה שיוסף הגיע לבקר אותו, הוא מתחזק, מתיישב על המיטה ומספר לבנו את תולדות חייו. בפעם הראשונה מאז מותה, מזכיר יעקב את רחל, אמו של יוסף ואשתו האהובה.

יעקב מברך את יוסף ואת הנכדים, וההיסטוריה של יעקב מתערבבת עם ההיסטוריה של נכדיו. יוסף מביא את בניו לפני יעקב, שיברך אותם. מנשה הוא הבכור, ואפרים הוא הצעיר מבין שני הבנים של יוסף. יעקב שם את יד ימינו על ראשו של אפרים, הצעיר, ואת יד שמאל, על ראשו של מנשה, הבכור.

יוסף מתערב, ומנסה להעביר את יד ימין של יעקב מאפרים למנשה. יעקב שכמעט ואינו רואה (כמו אביו יצחק, לפניו) מתעקש. הוא מספר ליוסף כי הוא יודע, שאפרים הצעיר יגבר על אחיו המבוגר ממנו.

בזה אחר זה קורא יעקב לכל בניו ומברך אותם. הברכות של יעקב הן סמליות: הוא בוחר בבעל חיים או בחפץ שהתכונות שלו דומות לתכונות של הבן המבורך. יהודה הוא מנהיג כפי שהאריה מנהיג את החיות. יששכר נמשל לחמור שסוחב משאות כבדים כשצריך לעבוד, וכשאין עבודה הוא נח ונהנה לרבוץ על האדמה.

שמעון ולוי שומעים מאביהם דברים קשים, וראובן, הבכור, זוכה גם הוא למקלחת קרה מאביו. הוא מאבד את הבכורה ולא יהיה מנהיג בגלל התנהגותו בעבר. יוסף זוכה בברכה של עושר, וגם בברכת המנהיגות.

בתום דבריו נפטר יעקב, ויוסף ואחיו מקיימים את בקשת יעקב, וקוברים אותו במערת המכפלה. גם יוסף הולך ומזדקן ובגיל מאה ועשר הוא עומד למות. גם יוסף משביע את משפחתו שיביאו את עצמותיו ארצה, ומנבא לאחיו כי הם ישובו לכנען. לאחר דברים אלה, הוא נפטר.