פרשת משפטים

 

הפרשה נמצאת בספר שמות מפרק כ"א פסוק א' – פרק כ"ד פסוק י"ח

.
הפרשה מתחילה במילים הבאות: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם..

פרשה זו, כפי ששמה רומז, עוסקת בעיקר בחוקים ובמשפטים הנוגעים לסדר החברתי ולצדק שבין אדם לאדם.

הפרשה מתחילה בחוקים הקשורים לעבדים ומורה לנו מה לעשות עם העבד העברי, במצבים שונים. על פי הכתוב בתורה, צריך לשחרר עבד אחרי שש שנים, אלא אם כן הוא מסרב להשתחרר. במקרה כזה, רוצעים את אוזנו. כלומר, מסמנים אותו באופן בלתי הפיך כעבד לכל החיים. לאחר דיני העבדים, מחוקקת התורה חוקים רבים הקשורים באלימות בין בני אדם. למשל, "מכה איש ומת, מות יומת". (שמות כ"א יב'). או, למשל, "עין תחת עין ושן תחת שן" (שמות כ"א כד').

גם דינו של מי שמקלל את אביו ואת אימו הוא מוות. לאחר מכן, עוברת הפרשה לדון במקרים של רשלנות, גניבה או מקרים בהם כוונה רעה הביאו לפגיעה בגוף או ברכוש. לדוגמא, מה קורה אם גנב נטפל דווקא אל הכבש שלכם? מה עושים כאשר אדם מבעיר אש בשדה של איכר תמים, או כאשר מישהו מעמיד פנים ששכנו לא נתן לו לשמור על כלים יקרים, ומחליט לשמור אותם לעצמו, או כאשר מישהו שומר על החמור של חברו ולא שם לב שהחמור מת או נפצע?

לאחר שהפרשה מסיימת לדון בדיני "נזיקין", כאלו שגורמים נזק לרכוש ולנפש, היא מגיעה לטפל בחוקים חברתיים, שגורמים נזק לחברה כולה. למשל, לא להיטפל למי שהוא גר (זר), כי גם אנחנו היינו גרים בארץ מצרים, וצריך לזכור איך התייחסו אלינו שם. לא לקחת שוחד, לא לענות יתומים ואלמנות, ובקיצור, לשמור על המוסר, ועל החלשים בחברה.