פרשת בשלח

 הפרשה נמצאת בספר שמות מפרק י"ג פסוק י"ז – פרק י"ז פסוק ט"ז.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא.

בני ישראל יצאו ממצרים, וכעת הם נערכים למסע מפרך דרך מדבר סיני, כדי להגיע אל הארץ המובטחת – ארץ כנען. הם לא הולכים בדרך הקצרה ביותר, כיוון שהדרך הזו עוברת בשטחי אויב. בני ישראל, שעד לא מזמן היו עבדים, אינם בשלים עדיין להילחם על חייהם. המסע עומד להיות קשה ומפרך, כי לא קל לנווט במדבר ולהגיע אל היעד ביעילות ובביטחון. גם כיום, עם מפות ומכשירי GPS זה לא תמיד קל.

הם חנו במדבר, על חופו של ים סוף, כדי להתאושש מעט מהדרך המסעירה והמתישה שעשו עד כה – ואז קרה דבר נורא: פרעה, מלך מצרים, הבין שאיננו רוצה עדיין לוותר על העבדים שהיו לו. הוא שכח את כל המכות – אפילו את מכת בכורות הקשה – והחליט לשלוח את צבאו כדי להחזיר את העבדים לעבודת הפרך.

מישהו מבני ישראל צעק לפתע: “המצרים באים! הם רודפים אחרינו עם סוסים ומכונות מלחמה!” הישראלים נבהלו מאוד, התפללו אל אלוהים וצעקו אל משה: “למה הוצאת אותנו ממצרים? המצרים יהרגו אותנו!!! "אל תדאגו!” ענה משה לעמו.

את מה שקרה אז הם לא ישכחו לעולם: רוח חזקה מאוד נשבה לכיוון הים "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (שמות, פרק י"ד פסוקים כ"א-כ"ב) בני ישראל לא חיכו, ויצאו כולם במסע אל תוך הים שנבקע, בעודם מתפלאים על גודל הנס שקרה להם. המצרים רדפו אחרי בני ישראל אל תוך הים, אך משה חזר והרים ידיו כלפי הים "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" (שמות, פרק י"ד פסוקים כ"ח).

בני ישראל, שראו את הנס, שמחו מאוד ושרו את שירת הים לאות תודה. מרים, אחותם של משה ואהרון, הצטרפה לשמחה, תפסה כלי נגינה וסחפה את כל הנשים שיצאו בריקודים לחגוג את ההצלה הגדולה. קולות החוגגים עוד נשמעו, אבל בני ישראל כבר התעצבו מאוד: המסע בים ואחריו היו מעייפים מאוד, ומזה שלושה ימים לא מצאו מים לשתות. כאשר הגיעו למקווה מים גדול, מָרָה שמו, הבינו שהמים אינם ראויים לשתיה. תפילתו של משה לאלוהים שלחה בידו גזר עץ שהוטל למי מרה והפך אותם למים מתוקים.

אך עתה חסר אוכל, ובני ישראל הוסיפו וטענו כנגד משה ואלוהים : "כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק ג') לא פחות ולא יותר. התלונות הביאו לפתרון גם בתחום האוכל: מעתה, בכל ערב יזכו בני ישראל לביקורים קבועים של ציפורי שליו טעימות ובבוקר – לנחיתתו של אוכל טעים, בעל צורה משונה – "דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק י"ד), שעונה לשם מָן (מלשון -"מה הוא?" -השאלה ששאלו בני ישראל כשראו את הדבר המשונה שיהיה להם לאוכל).

שוב חסרו מים, ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים. עוד נס, להראות את כוחו של אלוהים .