פרשת תצוה

 הפרשה נמצאת בספר שמות מפרק כ"ז פסוק כ' – פרק ל' פסוק י'.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית—לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.

בפרשה הקודמת נדרשו בני ישראל לתרום חומרים יקרים להקמת המשכן וכלי הקודש. הפרשה שלנו יותר חד משמעית: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות, פרק כ"ז, פסוק כ'). בני ישראל מצווים להביא "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (פרק כ"ז, פסוק כ'). נר התמיד צריך לדלוק תמיד בחצר אוהל מועד (=המשכן) וזהו ציווי לעולם המכונה בפי התורה "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם" (פרק כ"ז, פסוק כ"א).

בהמשך עוברת הפרשה לספר על לבושם של הכוהנים, ועל תפקידם. הכוהנים יהיו לבושים במדי פאר – "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (פרק כ"ח, פסוק ב'). הבגדים יעוצבו על-ידי "כָּל חַכְמֵי-לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (פרק כ"ח, פסוק ג').

רשימת הבגדים כוללת "חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט" (פרק כ"ח, פסוק ד'). החושן הוא לוח רבוע שבו משובצות 12 אבנים יקרות ועליהן חרוטים שמות 12 השבטים. החושן נצמד לחזהו של הכהן הגדול. האפוד הוא מעין סינר שעליו מוצמד החושן.

בגדי הכהנים עשויים מהחומרים היקרים ביותר: "וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן וְאֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת-הַשֵּׁשׁ" (פרק כ"ח, פסוק ה').

אחרי שהבגדים נתפרו ונרקמו נערך לכוהנים טקס הכתרה לכבוד כניסתם לתפקיד. ה' מורה למשה: "וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם… וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן … וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ" (פרק כ"ט, פסוקים ה'-ז'). אהרון, הכוהן הגדול, נמשח בשמן כמו בטקס הכתרה של מלך (מעניין מה זה אומר על מעמדו בעיני העם, ובעיני עצמו). לאחר מכן מקריבים הכוהנים קורבנות שגם הם חלק מטקס ההכתרה שלהם.

ה' מסכם את הטקס ואת המשמעות שלו במילים: "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (פרק כ"ט, פסוקים מד'-מה').